תחושת חוסר תגמול רגשי בזוגיות

שלום,
בת 29 נשואה מזה 5 שנים, שני ילדים מקסימים. בעל יפה, חכם, דואג, אוהב.אבל.... מאוד עסוק!!! בקריירה, לימודים, מילואים, חול ומה לא.ואיפה אני?! עובדת, ילדים, בית, ניקיונות, קניות, חוגים וחוזר חלילה.הוא המפרנס העיקרי, כלומר משכורתו גבוהה יותר, מסלול הקידום שלו נראה גם יותר מבטיח משלי ולכן גם אם אעמוד על הראש לא ניתן לשנות את העומס בעבודה.עכשיו למשל בתקופה של חודשיים הוא 3 פעמים טס לחול לתקופה של שבוע מלא.אין צורך להסביר כשיש ילדים כמה זה אינטנסיבי לבד (אין לי הרבה עזרה מהסביבה). אני צריכה להתמודד לבד עם בלתמים כמו מחלות של הילדים ואפילו אני הייתי מאוד חולה והייתי חייבת לתפקד.הוא בחר גם להתחיל ללמוד כי חייב את התואר וזה מה שלדעתו עוצר את ההתפתחות שלו.אני גם מבינה את זה ומקבלת את זה שזה חשוב... אבל קשה.אני גם כל הזמן אומרת לו שאני תומכת אבל חסר לי התמיכה הרגשית שלו, הוא לא אדם של מילים, אדם שמדבר על רגשות וזה מאוד קשה לי. אני יכולה לתת נאום של שעה והוא מסכם ב - טוב, או הבנתי.ואני משתגעת מזה, הוא יכול להרצות שעות על נושאים אחרים אבל שמדובר בשיחה של ביני ובינו הוא פשוט נאלם דום. עם להט הוויכוח אני מפרשת את זה כאילו לא אכפת לו למרות שאני יודעת שכן.מה עושים?

דנה יקרה,
את מדברת על קשיים פיזיים בעיקר, אבל בעצם, הקושי העיקרי שלך הוא בסיום מכתבך - שאת לא מתוגמלת רגשית. אנחנו מקבלים ביטחון כאשר אנחנו מרגישים אהבה מהצד השני, ומוכנים אז גם יותר להשקיע ויותר להתאמץ. תחושת ביטחון ואהבה הם התמריץ והחיזוק הכי חזקים שיש, אלא שהוא לא האיש שיודע לעשות זאת, והוא כנראה גם כן סובל מכך שהוא לא יודע איך לרַצּוֹת אותך. אני מציע שתלכו לייעוץ זוגי, ולדבר על הבנה וקבלה. לא בגלל בעיות של מריבות, לא בגלל אי הסכמות בסיסיות, אלא כדי ללמוד איך לסייע זה לזה, בעזרת שינויים קטנים של תקשורת והשקעה מדוייקת יותר בדברים הנכונים, להקל את הזוגיות על שניכם. לא כדאי לגרור זאת למקום שבו הכעסים יהיו גדולים עוד יותר.