תחושת החמצה בקשר קצר

שלום,
אני בת 24, התחלתי לימודים כסטודנטית בבאר שבע. אני מרגישה שאני לא יודעת מה אני רוצה.יצאתי עם מישהו לפני כחצי שנה לתקופה של שבועיים, והרגשתי שמה שהולך בינינו הוא מדהים, עד שהוא סיים את הקשר בטענה שזה לא יכול ללכת בינינו בגלל שאני עוברת לב"ש והוא נשאר במרכז והוא לא רוצה להתחיל משהו שהוא מעבר ל"סתם", כי גם הוא מרגיש משהו וזה יהיה קשה ליישום. כבר חצי שנה שאני מרגישה שאני לא אמצא עוד מישהו כזה, מדהים כמוהו, ואפילו שאולי ההחלטה לעבור לב"ש גרמה לי להפסיד אהבה שאני לא אראה. כולם אומרים לי שבב"ש יש כל כך הרבה סטודנטים ושפה אני אמצא את האהבה שלי, אבל בינתיים אני לא מרגישה עם אף אחד את מה שהרגשתי איתו. יותר מזה, עד שהראש שלי קצת נפתח ואני פוגשת מישהו שנראה לי חמוד וגם שהוא מעוניין, אני מתחילה להתבלבל ולחשוב על זה בכל כך הרבה צורות, שכל הסיבות למה לא להיות איתו מופיעות ואני משדרת בלבול וחוסר עניין, כשאני לא באמת יודעת אם אני רוצה או לא. השורה התחתונה היא תמיד אותה אחת - הוא לא כמו י'. אם הוא היה כמוהו לא היתה בכלל שאלה - זה זה.היו לי קשרים בעבר, אבל מעטים מאוד, אחרי כל קשר שנגמר לוקח לי שנתיים להיכנס לקשר חדש, כי אני כל כך שבורה ש"מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין" - והתוצאה היא שלפני שאני מתחילה קשר הוא עובר סדרת בדיקות בראש שלי, שבסופם זה בדרך כלל התוצאה - "אם זה היה זה היית יודעת" (בדומה למה שמתואר למעלה). בדומה לזה אני לא יוזמת כל מיני יחסים לא מחייבים, כי יש לי תחושה שזה לא יעשה לי טוב, ואני לא מרגישה שאני הטיפוס שיכול להיכנס לסוג הקשרים הזה. זה יכול לעשות לי טוב מאוד לטווח הקצר ומבחינה מינית, שחסרה לי מאוד, אבל זה עלול לפגוע בי או בשותף שלי לכזו מערכת.אני יודעת שאני בחורה מושכת וחכמה, וזה מאוד מתסכל אותי שרוב שנותי הטובות ביותר עוברות לבד. מה לעשות?

א יקרה,
אני חושב שאת יודעת מה שאת רוצה, ואולי אפילו טוב מאד, אלא שאת מבינה שזה כנראה בלתי אפשרי, ושני הדברים ביחד קצת מבלבלים.מכיוון שהייתם ביחד רק שבועיים, ומכיוון שהוא היה זה שבחר להפסיק את הקשר, את לא באמת יודעת עד כמה הוא רצה בך. את חושבת על החמצה גדולה כי הוא היה מוצלח מאד בעינייך, וראית הרבה סימנים שהוא רוצה בך. אלא שבשל קוצר הזמן לא היתה לך הזדמנות כמעט לראות ממנו סימנים של מחוייבות. אלה צריכים לעמוד במבחנים של התמודדות עם קשיים, והסימנים היחידים של מחוייבות שראית היתה של אלו שלא עמדו במבחן המציאות. העובדה היא שהוא לא רצה בך מספיק כדי להתמודד עם הקושי שהמרחק יוצר. אמנם זה מבחן לא פשוט, אבל הוא היחיד שהיה.אני מבין את הקושי שהיחסים הקצרים שהיו לך איתו יצרו לך, אבל בין אם החמצת משהו ממשי ובין אם לא, כרגע, כפי שאני מבין, זו רק תחושת החמצה, ואין בה ממשיות, גם אם הוא באמת התכוון לכל מילה והיה מאד מעוניין (האם הוא ישנה את דעתו אם תתקשרי אליו היום?). לא קל להיפתח מחדש, ואת צריכה לתת לזה זמן. ככל שתשלימי יותר עם האבדן ההוא, כך יהיה יותר קל להיפתח מחדש. ואם את רואה שחולפים עוד כמה שבועות ואת בדיוק באותו המקום, אולי כדאי שתלכי ליעוץ. במוסד מסודר כמו אונ. בן גוריון צריך להיות שרות לסטודנטים. בדקי מה אורך התור, ותחליטי אחר-כך אם את מעוניינת.