תחושת גדולה ממידותייך - מה עושים?

ד"ר חסון, שלום.אני בת שלושים (ושבוע) ונשואה חודשיים וחצי לגבר בן 35 . מצחיק אותי לקרוא לו גבר- כי כ"כ הרבה פעמים אני תוהה איפה הגבר שבו. מתי הוא כבר כבר "ייצא החוצה" מתוך הילד הזה שאני מגלה שהתחתנתי איתו?הכרנו לפני שנה וארבעה חודשים.בעיה אחת שמעיבה על הקשר היא שלי קשה עם העובדה שאני גדולה לידו.הוא בחור מאד נאה, בגובה שלי וקטן במימדים. אני, לעומתו, בחורה מלאה מאד, אם כי פרופורציונאלית במבנה גופי,יפה (כך אומרים),וסקסית למדי.עקב ההבדלים הפיזיים בינינו, אני מרגישה לא אחת גדולה ממה שאני ולא נשית כלל. כל חיי אהבתי ונמשכתי לגברים גדולים פיזית (לא שמנים, אלא גבוהים וחסונים), תמיד הייתי מוקפת בהם ולידם תמיד הרגשתי קטנה, נשית ועדינה.מתסכלת אותי העובדה כי ליד בעלי אני לא מרגישה כך,אלא אפילו מתחדד לי ההיפך.למרות הפערים הפיזיים-אנו נמשכים מאד אחד לשנייה, והוא אוהב את כל גופי, לא מעיר לי על כך ולהיפך, מקפיד לומר לי שהוא אוהב אותי בדיוק כפי שאני כל אימת שאני מתלוננת בעניין.הוא גבר אוהב, ואהבתו חשובה לי, אבל הגעתי למצבים בעבר, בהם הייתי מתביישת שייראה איתי,כי לא יכולתי להשלים עם העובדה שאני גדולה לידו, וזה נראה "לא טבעי" (אתה יודע, אנחנו שבויים לפעמים בקונספטים מרגיזים אך בלתי ניתנים לשחרור כאלה של גבר גדול- אשה קטנה, וזה בדיוק מה שאני ספגתי כל חיי). כמובן שלא סיפרתי לו על מצבים אלו, כי חשתי בושה גדולה על שאני חשה אותם, אם כי עוד מהפגשיה הראשונה שלנו סיפרתי לו שקשה לי עם סוגיית הגודל הפיזי.אנו מדברים באופן חופשי על העניין ואפילו צוחקים עליו- ואין ספק שעברנו כברת דרך מאז אותם מצבים, אבל עדיים קשה לי עם העובדה הזו, בעיקר מפני שגודלו הפיזי מתחבר לי היטב לכך שהוא מתנהג וחושב כמו ילד (אבל על זה בתכנית הבאה...)תמיד ראיתי עצמי עם גבר גדול לידי.לבעלי הדבר לא מפריע כלל.הוא אדם שלא ממש עושה חשבון לאחרים,ואילו אני, שאסתטיקה מאד חשובה לי, לא מצליחה לגמרי להשלים עם כמה שזה נראה בעיניי לא טוב, לא מושלם, שלא לדבר על בעיני העולם.מיותר לציין שאני פרפקציוניסיטית, הא?אינני תמימה או ילדותית ואני יודעת שאין דבר מושלם- אבל ההבדלים הפיזיים בינינו מגבירים אצלי את הפוקוס על הבעיות שלי עם עצמי,וגורמים לי להתמודד עם נושא הגודל והמשקל שלי כל רגע פנוי ביממה.אם זה בשאלה אילו נעליים שטוחות עקב לנעול היום, או האם שוב ללבוש שחור כדי להיראות יותר רזה קצת לידו,האם הוא יילך עם הנעליים"המגביהות" שלו היום, או איך לשכב לידו במיטה כל שמשמניי ייראו פחות בולטים?אני משתדלת להוריד במשקל, אך זו בהחלט נקודת החולשה הראשית שלי, וקשה לי איתה מאד.איך מתגברים על תחושות כאלה?איך יוצאים ממצב מתסכל כזה?אני אוהבת אותו,עברנו ימיםקשים מאדכדי לשמור על הזוגיות הלא פשוטה הזו (כמובן שזהו אינו הנושא היחיד הבעייתי בינינו, אך הוא בהחלט נושא מרכזי מבחינת התחושה שלי).אם הוא רק היה יותר גבוה... : -)

נשואה יקרה,
נקודת המפתח במכתבך הוא שאת מרגישה לידו גדולה ממידותייך, ולא נשית. לו הוא היה חטוב פחות, היית מוטרדת פחות. זה לא שהוא נמוך ממך, אלא שהוא צר ממך, כך שהמילים הנכונות אינן גדול וקטן, אלא רזה ומלאה. לכן, הקושי שלך נובע קודם כל מהתדמית העצמית שלך, ללא קשר אליו. לכן גם את משתמשת במילים "קטן" ו"גדולה" במקום במילים "רזה" ו"מלאה". כשאת לידו, את מיד רואה בדמיונך ההשוואה המיידית שאחרים עושים ביניכם, מעצם הנוכחות הצמודה שלכם, כמגבירה את ההבדל הנראה בין הגיזרה שלך לשלו, ולכן מעצימה, כך נדמה לך לפחות, את זו שלך. לפיכך, יש לך חמש אפשרויות שונות: 1. לבחור לך גבר במידותייך, 2. לעבוד על התדמית העצמית שלך, 3. לעבוד על הגיזרה שלך, 4. להאכיל אותו היטב, או 5. להמשיך במצב הנוכחי.