גבולות ביחסים עם בת - עזרה ותמיכה

שלום רב
!ביתי עומדת להתגרש ולה תינוק קטן בן 10 חודשים.אני דואגת בתקופת מעבר קשה ורגישה זו לכל התחום הכלכלי .היא מתקשרת אלי כל חצי שעה ,מצפה שאבוא להנעים את זמנה,אני יוצאת אתה לבתי-קפה ומפנקת אותה מאד אך אני מרגישה שהיא חונקת -היא לא עובדת ולי חופשה בת חודשיים (אני מורה).יצאתי לאילת לבית מלון עם רגשי אשמה והיא התקשרה כל שעה ודאגה להזכיר להביא לה מתנות.התאלמנתי מבעלי לפני כשנה אחרי סבל נוראי משותף של תשע שנים-הוא חלה בסרטן שד ונפטר סיעודי .לא עזבתי אותו לרגע וטיפלתי בו באהבה ובמסירות ומה עכשיו?דמעות ניגרות מעיני-אני רוצה קצת שקט ונחת ומצד שני הולכת שבי אחריה-ומתמוטטת מבחינה כלכלית ונפשית.חשוב להזכיר שבחודש שעבר מלאו לה 21 קייצים.היא יפיפיה ופשט משגעת בכל המובנים.מה עושים?חוי.

חוי יקרה,
הדילמה שלך קשה ביותר. מצד אחד, את מתחילה להתמוטט, כלכלית ונפשית, מהעומס שלך, וזקוקה לנופש כמו אויר לנשימה. מצד שני, הבת שלך בתהליך קשה של גרושים עם תינוקת קטנה, ואת לא יכולה שלא לעזור לה. השאלה מה עושים, היא גם שאלה תרבותית. בארצות-הברית נהוג בגיל 18 לשחרר את הילדים לקולג', אי-שם ברחבי המדינה, ולא פעם משאירים אותם להסתדר לבד עם הפרנסה שלהם ועם שכר הלימוד. בארץ נוהגים אחרת, והורים מלווים את הילדים, ומסייעים להם בכלכלה לפעמים עד אמצע שנות השלושים, ויותר. את מבינה שקשה לומר לך מה לעשות. אולי תנסי לשים את הגבול לא בצד הדברים ההכרחיים לה, אלא קרוב יותר לבקשות הסיוע במקום שמאפשר לה אפשרויות של בילויים. ואני יודע שגם את זה לא קל לעשות. אבל נסי ליצור האיזון בין הצרכים המינימליים שלך, לבין אלו שלה, ודברי איתה על זה באופן גלוי, לא מתוך תוכחה ותלונות, אלא הסבירי לה עד כמה קשה גם לך, ואמרי לה שאת רוצה לעזור לה, אבל כאדם חי (במובן חיוניות, וקצת שמחת חיים), ולא כאדם שעומד להתמוטט.