תודה על המשוב

שלום
אורן,אני כבר שבוע חושבת עליך מס' פעמים ביום ועכשיו החלטתי שאני חייבת לכתוב לך בפורום.לפני כחצי שנה כתבתי לך כאן בפורום(חיפשתי בפורום את השאלה, אך כנראה שהיא נמחקה).לפני חצי שנה ניגשתי לבחינה הפסיכומטרית. הייתי פסימית לגבי התוצאות.תיארתי לך בהודעה את יחסיי העכורים עם אימי, את הביקורת הבלתי פוסקת וההתעללות הרגשית. בנוסף כתבתי שאין לי מספיק כסף לעבור לגור לבד, מה שגם עיניין הלימודים עלה על הפרק, עוד הוצאה כלכלית לא זולה במיוחד.המשפחה והסביבה העבירו עליי המון ביקורת, רובה היתה מוצדקת לאור מצבי הכלכלי הרעוע וחוסר היכולת של הורי לסייע לי במימון שכ"ד. בחצי השנה הזו כמעט ולא יצאתי מהמיטה. לא הייתי מסוגלת לעבוד.והביקורת? היא רק התגברה והתגברה ואיתה גם המחשבות השליליות חגגו. שנאתי את עצמי.התשובה המעודדת שלך פתחה בפניי עולם חדש. כשאבדו כל הסיכויים מבחינתי(לכאורה) נזכרתי בתגובתך לשאלתי, ובבת אחת התחלתי להאמין בעצמי.השינוי קרה לפני שבוע וחצי. נרשמתי ללימודי מדעי ההתנהגות באחד מהמוסדות המובילים בארץ, שכרתי יחידת דיור קטנטונת והתחלתי עבודה חדשה.ד"ר, תודה. תודה תודה תודה. התשובה שלך תמיד הדהדה לי בראש, ולפני שבוע וחצי הבנתי שאני חייבת להוציא אותה אל הפועל.אני אמנם עייפה מאד ומותשת, אבל לראשונה בחיי אני יכולה להגיד בפה מלא: אני מאושרת.בהערכה רבה,עדי.

עדי יקרה,
אני מודה לך מקרב לב על המשוב. אמנם אין לי מושג מה כתבת לי אז, וגם לא מה עניתי, אבל חשוב לי לדעת שגם במסגרת הדלה הזו אני מצליח לסייע. בהצלחה בדרכך החדשה!