תהליך לידה: סימנים וייעוץ זוגי

לד"ר שלום רב,אני ובן זוגי לאחר שנים רבות של זוגיות ללא צאצאים. לאחרונה נולדה לנו ילדה. מאז הלידה-לאחר סיום החגיגות והביקורים המשפחתיים צללנו לשיגרה-ומאז הזוגיות "על הקרשים". חיכינו לילדה שנים מספר ועברנו טיפולים כך שלא היה קל-ולכאורה כעת הכול אמור להיות טוב-לשנינו עבודה טובה, ילדה ונשאר לנו רק להנות-במקום זה בעלי מטיח בי האשמות על שהבית לא מבריק ומסודר (אני מניקה ומתעוררת לפחות 4 פעמים בלילה) מקטר שכל החברים שלו ישנים טוב ולא עוזרים בבית ורק הוא מסכן. אציין שלפני הלידה הוא עזר המון-וולמעשה החלוקה בינינו היתה שוויונית לגמרי-בכל התחומים. התחושה שלי שמבחינתו אני לא מספיק "טובה" בשבילו. שנינו משכילים, בעלי קריירה (-שנינו מאותו תחום רק שהוא בכיר ממני- בשל העובדה שלא יכולתי להשקיע רבות בזמן טיפולי הפריון) אציין גם ששררה בינינו אהבה גדולה שאני מניחה שכעת לא נעלמה רק נדחקה בשל המריבות הבלתי פוסקות. איך לדעתך ניתן להתמודד? הוא כועס על שמעירה אותו ב5:30 בבוקר כדי להתארגן (בעוד שהוא לא מתעורר כמוני 4 פעמים בלילה+כל היום עם התינוק).טוען שעייף "יותר ממני" וזה שאני סביב השעון עם התינוק לא מזיז לו.כל הזמן מחפש רק לישון, "מחפף", כשכבר עוזר-משחק אותה "ראש קטן" כמו להלביש את הילד בבגדים לא מתאימים,(שכבה אחת כשבחוץ חורף) ,לא מעניין אותו אילו חובות יש לעשות-כמו קניות,וכ"ו ומה שקודם עשינו שנינו נופל רק עליי.חשבתי שכשאחזור לעבודה המצב ישתפר-אך לא בטוחה היות ואני מתוסכלת ומאוד כועסת-מרגישה שישן לידי אדם שלא מכירה. אודה להתייחסותך.

ענת יקרה,
התהליך הארוך הזה עשה לכם כנראה משהו לא טוב, שיצא רק לאחר השחרור ממנו – הלידה. יכול להיות ששניכם, באופן טבעי, בעקבות המאמץ הגדול, פיתחתם ציפיות גבוהות באשר למה שיקרה אחר-כך, ואלה נשברו. אולי אתם עצמכם נשברתם אפילו קודם לכן (ואולי בעיקר הוא) אלא שבהיותכם אנשים בעלי מחוייבות וכבוד עצמי, לא הרשתם לעצמכם להישבר קודם. לכן, לאחר ש"המטרה הושגה", השחרור גרם לכם, ואולי יותר לו, לנסיגה. אולי גם (ואני מעלה את זה כאפשרות נוספת, לא כהרחבה של הקודמת) הוא אמר לך, בשלב מסויים, שבואי ונוותר על המאמץ, ומכיוון שרצית בכל זאת ללדת, הוא סייע לך, אבל עכשיו הוא אולי אומר לך: את רצית, אני לא, אז עכשיו תשאי את בתוצאות.בכל מקרה, עושה רושם שמדובר בתהליך מתמשך יותר מאשר רק מאז הלידה. אני ממליץ שתלכו ליעוץ זוגי, כי מדובר, להערכתי, ביותר מאשר סימפטומים בלבד.

ד"ר חסון שלום
רב.,תודה על תשובתך.אגב, בעלי לאורך כל התהליך רצה את הילד-והוא זה שעודד והבטיח שיהיה לי-גם כשנשברתי.לגבי טיפול זוגי-היינו ועשינו עד כחודש לאחר הלידה-לדעת המטפל הקשר שלנו טוב-אם כי ישנן בעיות שעדיין יש לפתור-ועצם זה ששרדנו את השנים הקשות מעיד על חוזקו של הקשר.הטיפול הופסק כאמור סמוך ללידה ומאז בעלי לא מוכן להמשיך-טוען שמה שהיה לעשות עשינו ושצריך "ליפול לך האסימון" מה לא בסדר ולהשתנות-מבחינתו אני לא בסדר והוא כן כפשוטו (הבית צריך להיות מבריק כל הזמן ואם לא אז לא מרוצה). אודה להתיחסותך

ענת יקרה,
אם כך, ההנחה שלי שהבעיה היתה קיימת עוד קודם, היתה נכונה.לפי מה שאת מתארת, בן זוגך מאשים אותך במשהו. ואני לא בטוח שאותו משהו הוא דווקא המטלות שאת מבקשת ממנו לחלוק איתך. אולי הוא מאשים אותך בעבודה הקשה שלו, ואולי הוא רוצה לראות את הגמול וההערכה שלך לעבודה הקשה שלו, דרך עבודה קשה שלך בבית (בית מבריק). ואז, כשאת מבקשת ממנו לעזור לך, הוא רואה זאת כחוסר הערכה להשקעה שלו, ורואה זאת כאילו שאת טוענת, במילים או במעשים, שההשקעה שלך רבה יותר (אחרת לא היית מבקשת ממנו סיוע).ברור שתהליך היעוץ הזוגי שלכם לא נסתיים. בעיניו, את היית צריכה להשתנות ולא השתנית. אולי כדאי לך להשתמש בזה כדי להגיע שוב ליעוץ זוגי. תגידי לו שהעובדה שהוא אומר שלא השתנית, פרושה שטרם הסתיים התהליך. תגידי לו שאת זקוקה לו להמשך התהליך, וכי רצוי שהוא בעצמו יסביר ליועץ הזוגי את עמדתו.ואם הוא מסרב לשוב לתהליך, את יכולה להגיע לייעוץ זוגי לבדך. מחלי על כבודך, ותגידי לו שהגעת למסקנה שאת צריכה סיוע מקצועי כדי להשתנות. ומצאי לך יועץ זוגי טוב שיוכל לומר לך מה ואיך את יכולה לעשות אחרת, כדי לשנות את היחס שלו אליך, ואת התגובות שלו.

ד'ר חסון,תודה רבה על דבריךענת