בחירה בקשר: למה זה משנה?

ד"ר אורן, שלום!לפני כמה זמן פניתי אליך, אני יוצאת עם בחור דתי בקשר שברור שלא יוביל לחתונה. לקחתי לתשומת לבי את עצתך, להפנים שזה המצב, ועל כך אני מודה לך.אבל עם הזמן, נתקלתי בבעייה אחרת. הוא טוען שזה נובע מההבדלים שלנו בתפישות העולם, ויכול להיות שהוא צודק, אבל אני משתגעת כבר מהחיפוש אחר פתרונות.אתחיל בהקדמה קצרצרה: מעולם לא היה לי, עד היום, חבר רציני (אני בת 25) או קשר בריא כזה או אחר. יחד עם זאת, אני בחורה מאוד חברותית ואוהבת אינטרקציות חברתיות. מאז ומעולם (מימי הגן ועד היום!) לא היו לי חברות בנות, תמיד אחת בכל תקופת חיים, אבל תמיד הייתי בסביבת בנים. אני יודעת שזה לא מקובל על הרבה אנשים, אבל יש לי והיו לי תמיד המון ידידים, שהם חברי אמת על כל המשתמע מכך. (מעולם לא כל קשר מיני כזה או אחר)תמיד ידעתי שזה יהווה בעייה כשאני אהיה עם מישהו רציני, אבל מעולם לא חשבתי שזה יגזול ממני כל כך הרבה אנרגיות.הוא כל כך מקנא כל הזמן, כל הזמן מבקר את החברים שלי ואת הבחירות שלי לגביהם. כל הזמן הוא שואל שאלות וחוקר, וזה ממש ממש מציק לי. אני יודעת שהוא סומך עליי במאה אחוז שלא יהיה כלום אבל מפריע לי שהוא גוזל ממני את החופש שלי, את הזכות שלי לצאת עם אחרים, להנות מאינטרקציות חברתיות שהן קצת שונות מהעולם שלי ושלו. אבל אני גם קצת מבינה אותו.דיברנו על זה המון. מטבע הדברים, אני יותר פתוחה לשינויים ממנו ("אני קנאי וזה האופי שלי וזהו") ואת הויתורים אני עושה. כבר על כמה חברים ויתרתי, עם אחרים אני כבר לא בקשר... אבל יש לי 2 חברים טובים (אחד מהם הוא הומו אז זה פחות בעייה...) שאני פשוט לא מוכנה לוותר עליהם, וכמו שאמרתי לו, אני אגיד גם לך: הוא לא מתכוון להיות שם בשבילי כל החיים, וזה לא הוגן זהוא מבקש ממני לשנות אותם!הוא מסכים איתי בזה, ולכן ה"פתרון" שהוא הציע, היה שיש מקומות שאני לא אפגש עם אותו ידיד לבד (פאבים וכו) שזה מקובל עליי, אבל אם יבוא לי להיפגש אז אני אעשה את זה, והוא ימשיך לעשות פרצופים. הסידור הזה לא נראה לי. הוא לא היה עושה משהו שהיה מציק לי ואני לא חושבת שאני צריכה לעשות את אותו הדבר.קראתי כמה הודעות בפורום ואני די מתנחמת בזה שהוא לא חולני ולא מסתכל לי בהודעות בפלאפון וכו כמו שעושים אחרים, אבל כמו שאני נותנת לו את החופש שלו, אני מצפה שיעשה את אותו הדבר בשבילי. (הידיד שלי, אגב, מבין אותי יותר, ואמר שאם הוא עושה לי צרות הוא מוכן לתפוס מרחק עד שניפרד...)הוא לא מבין אותי ונמאס לי כבר שאנחנו מדברים על זה בלי סוף ולא מגיעים לפתרונות. הוא אפילו לא מוכן לנסות להשתנות, ואולי זה מה שמציק לי יותר מכל (למה אני מוכנה? האם אני לא מספיק חשובה בשבילו?)אני משוגעת עליו ולא יודעת מה לעשות.לא רוצה לבחור.

פניתי אליך היום אחרי שיחה מאוד קשה שהייתה לי עם החבר שלי אתמול.אני בחורה מאוד תוססת ומלאת שמחת חיים, לאחרונה התחלתי לחוש עצבות לא מוסברת, בכיתי כמה פעמים בשבועיים האחרונים (מה שמאוד לא אופייני לי) אני לא ישנה בלילות, מתעוררת כמה פעמים בלילה.סיפרתי על זה לחברי, והוא מסכן כל הזמן חושב שזה בגללו ("כי הכרתי אותך מלאת חיים ותראי מה עשיתי לך") והחלטנו להיפגש קצת פחות כי אני טוענת שזה מהעומס שיש לי על החיים (ויש!) זה אכן עזר, והיה לי שבוע שמח ומצויין. ואז, אחרי השיחה איתו על הידיד שלי, הבנתי את המקור לעצבות - הוא קושר אותי וכובל אותי ומונע ממני חיים חברתיים אחרים. וזה מה שלוקח את האור מחיי...אז אולי הבעייה היא לא הקנאה. אולי הקנאה היא המקור לבעייה והבעייה היא שאני רוצה את החברים שלי בחזרה...

קודם כל, אם את נמצאת בקשר שלא יוביל לחתונה ואת סובלת בקשר, אז למה בכלל את נמצאת בקשר הזה?!עם כמה שזה קשה, אם את רואה שזה לא זה - פשוט קמים ועושים את הצעד של לעזוב.נכון שזה יכאב, אבל תסתכלי על הטווח הרחוק...דבר שני, אני חושבת שאת פשוט עדיין לא בנויה לקשר רציני. העובדה היא שאת לא מוכנה לוותר על הגברים האחרים שבחייך.אני מדברת מנסיוני, גם לי היו חבר'ה בנים מסביבי, וכשהכרתי את מי שהוא היום בעלי, לאט לאט ככל שהקשר התהדק, פשוט רציתי לבלות יותר בחברתו ופחות בחברת החבר'ה שלי.אני חושבת שזה תהליך טבעי שמתרחש.תחשבי על זה...

קודם כל, אני מבינה את ההערות שלך . הבעייה שאני לא סובלת בקשר, הבעייה היא שטוב לי בו. אפילו יותר מדי. וגם לו. אמרתי לו אלף פעם אם הוא היה מפסיק להיות כזה מקסים היה לי קל יותר...לגבי הדבר השני, אני די נוטה להסכים איתך אבל האמת היא שהבעייה היא לא הגברים בחיי, כמו החופש שהוא לוקח ממני. (למרות שלטענתו, ובמידה לא מעטה של צדק, אני חייבת להודות) שחלק מהזוגיות זה ויתור על החופש.רק שבניגוד אלייך, אני באמת מאמינה שאם היה סיכוי שזה ימשיך לנישואים הייתי מוותרת על כל הידידים שלי, אבל זה לא. ואני לא רוצה להישאר לבד אחרי שהוא הולך.תודה לך על התגובה וחג שמח!

סתם אחת יקרה,
זה שאת לא רוצה לבחור, לא אומר שאת לא צריכה לבחור. אנחנו עושים בחיינו המון בחירות שאנחנו לא רוצים לעשות אותם. את יכולה לבחור שלא לעשות דבר, אבל גם זו בחירה שלך. היא העמדת פנים שאת לא בוחרת, ואם זה מתאים לך, לפחות תלמדי שלא להתלונן. ואם את מתלוננת, אולי כדאי שתבחרי אחרת.האמת היא שהחבר שלך מקל עליך לבחור אחרת. כי הרי לשניכם ברור שזה קשר זמני. קשר זמני מתאים, בדרך כלל, יותר לגברים, אגב. רק להשכלה כללית. כי מבחינתו זה אינו מחייב, ולגברים נוח יותר מאשר לנשים (כהכללה, כי תמיד יש חריגים) עם קשרים שאינם מחייבים, כי כך הם בנויים. מבנה מנטלי שעובר בתורשה שמסייע לגבר ליצור קשרים שאינם מחייבים (ולא פעם בצד קשרים מחייבים), ישאיר אחריו יותר ילדים מאשר מבנה מנטלי שמגביל את הגברים לקשרים מחייבים בלבד, ועוד מבלי שהם ישקיעו בהם. כמו שאמר שרלוק הולמס: אבולוציה, ווטסון יקירי, אבולוציה... לכן, המערכת החברתית שלך מתאימה לו יותר מאשר לך. ואת היא זו שמעמידה פנים כאילו גם עבורך זהו קשר זמני בלבד.ככל שתישארי עם הקשר הזו יותר זמן, כך הוא יתאים לך פחות. ההרחקה של החברים שלך, צריכה להקל עליך לעזוב אותו. ואם לא תעשי את זה, ותישארי מבודדת מיחסים אחרים, אל תכעסי עליו. הוא גלוי לגמרי במה שהוא אומר. תכעסי עלייך.