תהליך אישי חשוב: תובנות מטיול

שלום,
בת 23. כרגע נמצאת בתוך מערכת יחסים עם בחור שאני מטיילת איתו וגרה איתו חודשיים וחצי בחו"ל ותכף מתפצלים (הכרנו בחו"ל).
כבר בארץ כל מערכות היחסים שהיו לי תמיד התחילו כשהתלוותה אליהם התחושה שלי שמה שקורה הוא זמני. אספר קצת על הרקע המשפחתי כדי שהבסיס יהיה ברור:
אמא שלי היא אישה מאוד קשה, עברה התעללות רגשית ופיזית אצלה בבית וגדלה להיות מדחיקת רגשות , יש לה מין פיצול אישיות, כלפי חוץ היא מאוד נעימה לסביבתה אבל בתוך הבית אני זוכרת ילדות מושרת פחד, שאמא לא תכעס, שאני לא אצא לא בסדר, אמא לא הייתה המקום המכיל והחם. להפך, אמא היא מי שאי אפשר לחלוק איתו את הרגשות כי היא בקושי מכילה את עצמה. אני ילדה מאוד רגישה( אובחנתי ע"י פסיכולוגית כאדם רגיש מאוד) כך שחוויתי הרגשה של התעלמות, פחד, חוסר אונים, חוסר בטחון, הדחקה והשתקה. גם בתוך מערכת היחסים שלה עם אבא שלי יש המון זלזול והקטנה שלה כלפיו שנובע מתוך החוסרים הרגשיים שלה ואבא שלי גבר מאוד מכיל שלמרות הכל נשאר איתה אבל היא הורידה לו את הבטחון במהלך השנים. יש לציין שהיא כן עברה ועדיין עוברת תהליך (בת כמעט 60) של הבנה, כן היו לי ולאחים שלי שיחות איתה בהן היא מתנצלת ויכולה להבין איך פגעה בנו ובמקביל גם אני עברתי ועוברת תהליך עם עצמי של הכרות עצמית מחדש והפתחות (במהלך הילדות והתיכון שתקתי המון, התעללתי בעצמי פיזית ורגשית, הרגשתי חסרת ערך, חסרת עמוד שדרה, שיקרתי וניסיתי להיות מישהי אחרת). וגם תהליך עם אמא שלי של סליחה והבנה והתקרבות מחדש.
הטיול הזה לחו"ל מבחינתי הוא ממש שינוי גדול שאני עוברת בו המון הבנות כלפי מי אני ומי אני רוצה להיות.
בחזרה למערכות היחסים שלי עם גברים.. אני בחורה מאוד מעופפת ויצירתית ומדמיינת כך שהייתי יכולה לפעמים "לזייף" מערכת יחסים שלמה, להיות חצי רגל בפנים חצי רגל בחוץ ואז כשהרגשתי שזה "יותר מדי" , שאני כבר מתחילה להיקשר הייתי משקרת או בוגדת או נפרדת. פעלתי מתוך חוסר מודעות שוב ושוב באותה הדרך וכך יצא לי לפגוע באנשים ובעצמי החלטתי שאני רוצה לשנות את זה על מנת ליצור מערכת יחסים אמיתית עם המשכיות.
כרגע בטיול עם הבחור בגלל שאנחנו יחד באמצע העולם לא הייתה לי את האופציה לברוח ובחרתי להתמודד. אנחנו מאוד דומים, הוא בעצמו גם מעופף ועם פחד מאינטימיות ובזכות הדמיון ובזכות מי שהוא במהלך הזמן שלנו יחד הוא שיקף לי התנהגויות שלי שנובעות מתוך מערכת היחסים עם אמא ובכלל במשפחה:
התעלמות מהרגשות של הצד השני מתוך הנחה (מוטעית) שלא אכפת לו ממני, להיות בהיכרות ראשונית מאוד קלילה ואז כשמערכת היחסים מתפתחת להיות דורשנית, לוקחת וקשה, בריחה מהתמודדות רגשית, הסתכלות על גברים כאובייקט מיני, אגואיסטיות, חוסר הערכה כלפי אחרים, הרגשה של ציפייה גדולה ולא מציאותית מאנשים(כמו למשל ציפייה מבוס להיות אבהי) ואז אכזבה, תלות ומין הרגשה כלפי העולם של "רק אל תכעסו עליי", ילדה נעלבת שמפחדת לצאת "לא בסדר".
בנוגע לבחור אני לא יודעת אם אחרי שנתפצל נחזור להיות יחד כי הוא במקום אחר בתהליך שלו בפחד מאינטימיות אז אני לא לוחצת אבל התקרבתי אליו מאוד ובאמת וזו פעם ראשונה שאמרתי לגבר "אני אוהבת אותך" כשאני מסתכלת לו בעיניים ויודעת שאני אמיתית כלפיו וכלפי עצמי ובכלל הקירבה ביננו מיוחדת לי ואני פשוט אני איתו בלי לנסות להיות משהו אחר.
כלפי עצמי אני שמחה על מה שחוויתי איתו כי זה גרם לי סוף כל סוף לראות התנהגויות קשות שלי בבירור ולהודות בהם בפה מלא. עם כמה שזה כואב אני שמחה שאני יכולה להסתכל עליי בצורה בהירה ומודעת. ועם זאת אלו דפוסים שאני כמובן רוצה לשנות.
העניין הוא שאני עכשיו יודעת מה לא אבל לא מה כן.
הייתי שמחה לשמוע ממך איך לדעתך אוכל לעבוד על הדברים האלו. האם תוך כדי מערכת יחסים עם גבר הוא מול עצמי, מה עליי לשנות ואיך. כדי לצמוח ולא לשחזר טעויות במערכת היחסים הבאה.
תודה מראש על ההקשבה.

מרגלית יקרה,
אני חושב שאת עוברת תהליך מעניין וחשוב מאד. את בטיול, ועדיין בטיול ותמשיכי להיות שם עוד זמן מה, אני מעריך. אם תיפצלו, יהיה לך קשה יותר להמשיך בתהליך הזה, כי לבדידות יש השפעה לא קלה על המחשבות ועל תחושת הערך העצמי. כל עוד את ממשיכה בטיול שלך, המשיכי לחפש קשרים אנושיים עם אנשים, לאו דווקא קשרים מיניים. ככל שתכירי יותר אנשים, ללא ציפיות מיוחדות אלא מתוך עניין בהם, ומתוך עניין להכיר ולהבין אנשים, ובתוך זה גם להבין מניעים ומצוקות של אנשים מקומיים ושל מטיילים, וככל שתתבונני בהם מתוך עניין להבין ומתוך חמלה, וככל שתוכלי להתבונן ולהעריך התמודדות של אנשים עם הקשיים שלהם, כך תוסיפי לבנות את האישיות שלך ככזו שרואה אנשים אחרים, ולא עוסקת רק בעצמה. רוב האנשים שאת פוגשת בטיול הם אנשים שלא יישארו איתך להמשך, וללא מחוייבות שלך כלפיהם ושלהם כלפייך. קצת יותר קשה לראות אותם כשאת עסוקה בהתאהבות ובקשר, אבל לפעמים דווקא כשאת עוסקת בטוב, יותר קל לך לראות זאת באחרים. המשיכי לנסות ולראות זאת גם כאשר תישארי לבדך, והמשיכי לבנות את האישיות שלך כאדם מקבל, ולא כאדם נפגע. זה יחזק אותך.ולאחר שתגיעי לארץ, ותתחילי לחפש יציבות, קריירה ואהבה, המשיכי בקו הזה. ואם תרגישי שאת רוצה לבסס את זה בעזרת סיוע מקצועי - לכי לטיפול. את עושה תהליך מעולה וחשוב מאד עבורך כאדם שרוצה להיות מאושר, דווקא ההסתכלות החוצה, אל אנשים אחרים, ואל הטוב שאת מצליחה למצוא בעצמך כאדם, יעזרו לך להיות אדם שמח יותר. אי אפשר להמנע מהחלטות לא נכונות ומפגיעות של אנשים אחרים - כי אנחנו מתנהלים בעולם שאי אפשר לצפות בו באופן ודאי את העתיד, ולא כולם נחמדים כל הזמן. דווקא לכן, חשוב לראות גם את הצדדים הטובים שיש בעולם, באנשים אחרים ובך, חשוב שתתמידי בתהליך הזה, וחשוב לא לאבד אותו - גם כאשר תשובי אל השיגרה, וגם כאשר תצטרכי להתאמץ, וכאשר תצטרכי לעשות השוואות של הצלחות - כפי שקורה הרבה כאשר אנחנו בונים לעצמנו חיים.

תודה רבה על תשובתך הכנה והמרגשת