תגלית על עצמך: מה עושים?

לאחרונה גיליתי על עצמי שאומנם כלפי חוץ אני נראית כמו אדם נעים, אכפתי, טוב לב, האמת היא, בכנות, שלא אכפת לי מאף אחד חוץ מעצמי.פתאום שמתי לב שאני נחמדה ועושה דברים טובים פשוט כדי שיעריכו אותי ויאהבו אותי לא כי באמת אכפת לי.אני רוצה לקבל, להתחשב רק בעצמי, לעשות מה שטוב לי ונמאס לי להתחשב סכל העולם ואשתו.הבעיה היא שאני מרגישה רע עם עצמי, שזה לא בסדר, שזה לא עולה בקנה אחד עם האידאל שלי של מה שראוי ונכון.בעיה נוספת היא שקצת לא נעים לי לגלות עג כמה לא ממש אכפת לי מהרבה אנשי מסביבי, לא מכולם ולא תמיד, אבל יותר ממה שהייתי רוצה.מה עושים? איך חיים עם הפער בין הרצוי למצוי?

מיזנטרופית יקרה,
כי... יום אחד גילית שאת 'נורמלית', ואת לא יודעת מה לעשות עם זה...כלפי חוץ את נראית נעימה, איכפתית, טובת לב, כמו שרק חלק מאיתנו נראה כלפי חוץ. רק שכלפי פנים, גילית שאת יותר אגואיסטית ממה שרצית לצייר את עצמך בעינייך. אז אולי יפתיע אותך, אבל כך כמעט כולם. כך אנחנו בנויים, עם קצת יותר כך או קצת יותר כך, אבל פחות או יותר אותו הדבר. יש בודדים ש"מצליחים" להיות אלטרואיסטים (פילנתרופים) לחלוטין, אבל הם החריגים, בדיוק כפי שיש חריגים בכיוון ההפוך, האגוצנטרי המוחצן, והלא איכפתי והמרושע. כולנו נוטים להשוות, לרצות להיות צודקים, לרצות לקבל הערכה, וגם לרצות להיות טובים – כי מי שטוב, מוערך.ואולי, בתוך התגלית החדשה הזו, בעיקר כשתביני שבעצם כולם פחות או יותר כך, תראי שבעצם, באופן יחסי לאחרים, את עדיין יותר טובה, יותר נעימה, יותר איכפתית, גם אם לא תמיד ולא באופן טוטלי. ואולי זה יעזור לך לאהוב את עצמך למרות שאת לא התגלמות הטוב עלי אדמות.ושאלה: אני תוהה, למרות שלא אמרת זאת, אם לא קרה שמשהו מסויים שעשית, או שלא עשית, הוא שגרם לך ל'תגלית' הזו. אני לא יודע עד כמה גדול החטא שחטאת. אולי את צריכה יותר זמן לעבד את כל העניין. ואם תתקשי להתגבר על זה, ועל רגשי האשם שלך, לבדך, ולקבל את זה שאת אולי כן בסדר, בסך הכל, גם אם את לא אלטרואיסטית מושלמת, נסי יעוץ מקצועי.

תודה, מרגיע משהו.יש גם משהו משחרר בלקבל את זה ולא להשתדל מבחינתי לקפוץ מעל הפופיק של עצמי...לא קרה משהו דרמטי, אולי זה חגים שגורמים לחשבון נפש והרהורים.