תגובת הורים לבשורה: מה עומד מאחוריה

שלום,
זקוקה לעצה .....אני בת 26 נשואה, יש לנו ילד בן שנתיים וחודש וכעת אני בתחילת הריון חדש.ההורים של בעלי הם אנשים מאוד "קרים" חושבים עם השכל וכמעט שלא חושבים עם הרגש. הם אנשים מאוד אינטלגנטים, מוצלחים ומאוד עמידים. אני מאידך מגיעה ממשפחה בעלת רקע סוציו אקונומי נמוך ועם לא מעט קשיים שחווינו במהלך החיים. חשוב לי לציין שלמרות כל הקושי המשפחה שלי מאוד חמה ואוהבת. כך שיש ניגוד מוחלט במנטליות של שתי המשפחות.אני ובעלי יחסית לגילנו הצעיר די סוללים דרך יפה מבחינה מקצועית, כלכלית וגם אני לרוב מאוד מרוצה מהזוגיות שלנו ומאוד אוהבת את בעלי.אז ככה, בהריון הראשון שסיפרנו למשפחה של בעלי (חצי שנה לאחר שנישאנו) התגובה הייתה מאוד לא נעימה בלשון המעטה - "כבר?! " זה מהאם וגם אביו הגיב בצורה מאוד לא נעימה. אני חיייכתי במבוכה ובעלי גם לא עמד מולם ולא נוהג לעשות זאת. בדרך הבייתה משם מרוב שהייתי כעוסה ובמתח התחלתי לדמם וביליתי את כל הלילה במיון עם סיכון לאבד את העובר.כעת שאנחנו הולכים לספר להם על ההריון השני, זה מאוד מרתיע אותי. הם אנשים מאוד חזקים ואסרטיביים אבל אני רוצה להכין עצמי לרגע הזה. קצת קשה לי עם זה היות וזה דבר כ"כ משמח והם מצידם מתייחסים לזה - "מה אתם עושים לחיים שלכם". והם בדיוק לא מבינים שזה החיים שלנו בלבד! ולא שלהם..... מה לעשות? איך להתמודד איתם במידה ויגיבו שוב באותה צורה?שאלה נוספת - אמא שלו אמרה לי שברגע שבני נולד היא הרגישה כאילו היא משאירה את הילד שלה בבית חולים, והיא הרגישה כאילו היא ילדה ילד. גם ההתייחסות שלה לבני היא הרבה פעמים מאוד מוזרה ...... היא מאוד מתערבת ומשדרת קרבה קצת חריגה (כאילו זה הילד שלה). זה ממש גורם לי לתחושה של אי נוחות. האם זה נורמאלי?תודה מראשוסליחה על האורך

נעמה יקרה,
תגובה כזו של הורים לבשורה שהבאתם להם יכולה לבוא או מתוך ציפיות שאולי לא תישארו ביחד, ואכזבתם ניכרת, או משום שהם פוחדים שזה יעכב אותו מקצועית וכלכלית. אולי דווקא משום שאת טיפוס שרוצה להתקדם מבחינה מקצועית, ולא להיות עקרת בית בלבד ולגדל את הילדים (כלומר, שגם הוא יצטרך להשקיע). אני מניח שבן זוגך לא ידע לגמרי מה בדיוק קורה, ממש כפי שקרה איתך, ומבחינתו, עדיף להחליק את זה ולהמשיך הלאה בשלום עד כמה שאפשר, אולי בגלל המחשבה שלו על כך שתצטרכו אותם, ולא רצה לשבור את הכלים. את לקחת את זה קשה. ובעצם, יותר מדי קשה. הם לא משפיעים עד כדי כך עליכם. הכיני את עצמך לפעם הבאה. הגידי לעצמך שהם בטוח יגידו משהו כזה, וחשבי ותכנני מה את הולכת לעשות אם זה יקרה, מבלי לשבור את הכלים, ומבלי להתרגז, ואפילו מבלי להתרגש (מקסימום, חייכי לעצמך חיוך ציני: הנה, ידעתי שכך הם יגיבו). אם תכיני את עצמך מראש, מבלי לבנות כעס, אלא מתוך אמירה לעצמך שכך הם, ושיש להם בעיה, ושאתם חזקים מספיק כדי לעמוד בזה, תוכלי לעשות את זה.לגבי אימו: היה לך הרבה יותר קל לקבל תגובה כזו מצד אימך. כי האינטימיות בינה לבינך מובנת. קשה יותר לקבל את זה מחמות, אימו של בן הזוג, כי היא מחפשת את הקירבה אל התינוק, הבייבי של הבן שלה, ואת האינטימיות הזו, שלא קיימת בינך לבינה. מכאן שזה נראה לך אחרת. בעיקר כאשר את מסתכלת עליה בחשדנות.

(הודעה ללא תוכן)