תגובות לא נעימות: למה זה משנה?

שלום רב.
אשמח לקרוא דעתך מההיבט הגברי. היינו קבוצה של נשים באולם הומה אדם, והיה נושא שהרגיז אותי לכן הרמתי מעט את קולי. בחור אחד ניגש אלי לאחר שהנשים התפזרו כל אחת למקומה ושאל אותי (אולי חיפש לדבר..) : מדוע את צועקת? עניתי: בכדי שישמעו אותי, הבחור/הגברבר הוסיף ואמר: "וגם בכדי שיראו אותך". עניתי לו בציניות: "נכון . איך קלעת בול. גם שישמעו וגם שיראו אותי"? הוא צחק. האם ניסה לעקוץ אותי כאילו אני מחפשת תצומי?! וע"י הרמת קול מנסה הוא לומר שזו דרכי להשיג תשומת לב???. האמת שהרמתי קול כי היה נושא כאוב והייתי נרגזת, אך זרמתי איתו ואמרתי (בצחוק) כן צדקת. השאלה אם הוא הבין שצחקתי ,האם ניסה לפגוע בי?, ושאלה נוספת: נגיד שבחורה נראית מליון דולר והיא מבלי להתבלבל אומרת לבחור: כן, רציתי שיראו אותי, האם זה מראה מצד אחד על גאווה, לא כן" ? ומצד שני אולי מוכיח על בטחון עצמי שיש לה בעצם מה להראות והיא גאה במראה החיצוני ולא מסתירה. אולי זה ישמע בפני הגברבר שאני מתנשאת או מחפשת תשומת לב או בעצם הפוך: הוא יעריך את זה שאני עם בטחון עצמי ולא מסתירה את עצמי. מה דעתך ומקווה שירדת לסוף דעתי. תודה רבה רבה.

חנית יקרה,
אני מבין מדברייך שהבחור שדיבר איתך מצא חן בעינייך, אבל גם, ואולי דווקא בגלל זה, הרגיז אותך האופן שבו הגיב כלפייך, ועצבנו אותך היהירות או הבוטות שהפגין. כנראה שאחרת לא היה איכפת לך בכלל מה הוא אומר.כך שאני לא חושב שירדתי לסוף דעתך כפי שרצית (לא תמיד אני עושה מה שמבקשים ממני), משום שאני עושה משהו אחר לגמרי, ומפנה זאת אליך כשאלה: למה זה כל כך איכפת לך, בעצם? למה זה חשוב לך? למה לא לנפנף את האירוע מעליך כזבוב טרדן, ולהמשיך הלאה?ואולי השאלה הזו צריכה להטריד אותך יותר דווקא אם הוא לא מצא חן בעינייך.

ברצוני להגיב לתגובתך: היות ואני טיפוס מאד מאד רגיש, וטיפוס שמאז ומתמיד (איני יודעת אם זה טוב בחיים עובדה שאני "משלמת" על זה לעיתים בבריאות) מאד חשוב לי על כל אחד ואחת: מה יגידו, האם תגובתי הרשימה אותם, מאד חשוב לי דעתם של הבריות: גם לגבי זרים וגם לגבי קרובים אלי. וזה כך מאז היותי קטנה. אני יודעת שזה לא בריא אבל ירשתי את זה מהסביבה בה גדלתי. מאד חשוב לרצות את האנשים ומאד חשוב לי שיחשבו עלי רק דברים טובים. אני פגיעה בצורה בלתי רגילה וקשה לי עד מאד להשתנות, ואני לא מאמינה שמישהו יצליח לשנות אותי, ניסו - ולא הצליחו. זה כמו "מום". תמיד אזני שומעות : "מה את לוקחת ללב, מה איכפת לך, שימו חקצוץ , מה את שמה עליו .. וכד'., אז זה נכנס באוזן אחת ויוצא באוזן השנייה. אני לא מעוניינת שתרצה אותי בתשובותיך, אלא שתהיה אמיתי וכינה כלפי גם אם זה יהיה לא לרוחי, לכן פניתי אליך. יתכן ולא לגמרי ירדת לסוף דעתי , ואני מאד אוהבת שעונים לי תשובה כינה ועניינית מאשר התחמקותית או כעין התחקמות , במקום לקבל תשובה מקבל סידרת שאלות. "מדוע זה איכפת לך" מדוע את שואלת משהו כזה.. , אם לא היה איכפת לי ולא הייתי סקרנית ורגשנית לא הייתי פונה אליך, אז הייתי שמחה יותר אם הייתי מקבלת תשובה עניינית וכינה. אחזור שוב על השאלה: מה יכול להבין גבר כשאני עונה לו: "כן אני רוצה שיראו אותי וישמעו אותי", מטרתי היתה להראות לגבר שאני גאה בעצמי ויש לי מה להראות ולהביע דעה, יתכן וזה ישמע שחצנות,יהירות מצידי או אולי חוצפה, או אפילו לחשוב על משהו חיובי: על אשה עם בטחון עצמי?? מקווה שהבנת אותי וסליחה על אורך המכתב, רציתי להבהיר את עצמי יותר טוב. אני כבר סקרנית לתגובתך.

חנית יקרה,
מעניין מה שכתבת בעניין האכפתיות שלך למה שחושבים עליך. אני מבין את זה, ואני אפילו יכול להבין גם מדוע זה יכול לקרות לך גם עם מישהו שלא ממש חשוב לך. עם זאת, הרי ברור לשנינו שככל שהוא חשוב לך יותר, כך האכפתיות שלך על מה שהוא יגיד או יחשוב עליך תהיה רבה יותר, ולהיפך.אבל אולי זה משהו ללמוד ממנו. כלומר, לקחת את המקרה הזה, עם גבר אנונימי, קצת שובניסט, קצת יהיר, קצת בוטה, ולהסתכל עליו ולומר: מה בעצם אכפת לי מה הוא חושב? ויותר מזה: האם דווקא דרכו אני צריכה ללמוד על התדמית שלי בעיני גברים? האם הוא צריך להיות המודל שלי??? אז הוא אמר. אז כן, דגדג לי קצת אחר-כך. אבל אני לא צריכה פתרונות לכל דבר. יש דברים שאותם אני צריכה ללמוד להשאיר מאחור, ולהמשיך הלאה, כי הם באמת לא חשובים. הם אולי חשובים לי באותו רגע, אבל הם לא חשובים באמת. אז די...

הוי! כמה שאתה צודק! אבל כמה שזה לא פשוט ליישם את זה בשטח, אלא רק להתחיל עם הטיפ שנתת לי ולהיות עקבית ואז יוקל לי בחיים. כנראה שיש לי בעייה וקשה לי להשתחרר ממנה, אולי הייתי צריכה להיות מטופלת שלך כשהייתי צעירה. בקיצור: כל מה שאני מגיבה לאנשים בעיקר באמת שחשובים לי בחיים מכל מיני סיבות, אני אחרי זה מתחילה ללבן את זה לעצמי במיטה בלילה. "אמרתי טוב, או לא אמרתי טוב. ומעניין מה היא חושבת על מה שאמרתי או הוא חושב על מה שאמרתי." זה מתיש אותי, זה לעיתצים מדכא אותי, וזה כבר נהפך לסוג של אובססיה. אני לא יודעת אם יש "תרופה" לזה. אלא רק אולי עבודה עצמית. כ"כ הרבה משתמשים במשפטים: "מה את שמה עליו? מה את לוקחת ללב? זה מצרות עיין . או: הוא מנסה להתחיל איתך ולא יודע איך . בקיצור, אני צריכה להפנים את מה שכתבת והלוואי וזה יעבוד עלי, כי אופי אחרי הרבה שנים קשה מאד לשנות, זה גם אופי שירשתי מהסביבה בה גדלתי "מה יגידו אנשים? מה יגידו הסביבה".? זה מתיש, זה צורך הרבה אנרגייה מחשבתית, זה אפילו גורם לדיכאון לעיתים. אני כבר לא יודעת מה לעשות ,אז אולי הפיתרון להתבודד ולא להיות בפורום מלא אנשים?? חחה. תודה על העזרה. יתכן וזה קשור לבטחון עצמי?? מימה זה נובע בעצם, זה רק גנטי??

חנית יקרה,
כמו עניינים רבים אחרים הקשורים לאישיות שלנו, המקור של זה הוא כנראה שילוב של הגנטיקה עם הסביבה, אבל בהחלט לסביבה יש השפעה מכרעת על האישיות.לא כתבת לי את גילך. ואם את אומרת שאולי היית צריכה להגיע אלי לטיפול בגיל מוקדם יותר, אני לא יודע... אולי הגיל הנכון ביותר כדי למנוע את כל אלה הוא גיל שלוש עד שבע? ויש מי שיגיד שאולי אפילו קודם... אבל לא בטיפול, אלא בסוג הקשרים ההוריים. אלא שלא הייתי רוצה להאשים ולהפיל זאת על הורייך, באמת שלא, כי גם הרבה דברים טובים שבך קשורים למה שנתנו לך ההורים, במודע ושלא במודע.אבל זה לא אומר שאי אפשר לעבוד על הדברים הללו גם בגיל מאוחר יותר. זה רק לוקח זמן. והאמת? כך או כך זה לוקח זמן, אלא שבגיל הזה אנחנו כבר יודעים טוב יותר למה אנחנו רוצים להגיע, ולכן יש לנו פחות סבלנות.