תגובה ראשונית ותגובה מאוחרת

שלום
אורן,התייעצתי איתך לפני שנה וחצי ועזרת לי מאוד.https://www.starmed.co.il/forum-93/msg-3911871היום אנחנו כבר 5 שנים ביחד, הזמן עובר אבל הבעיה לא זזה לשום מקום.רוב הזמן הצלחתי להתגבר על כך שהנתינה שלי במערכת הזוגית גדולה יותר. הפיצוי על כך הוא הרבה ימים טובים ומאושרים. אני רואה הרבה אהבה מצידו ורצון לזמן איכות ביחד. אני יודעת שאני חשובה לו ושהוא אוהב אותי.בחודשים האחרונים הוא היה עסוק בשיפוץ מהיסוד של דירה שקנה. הייתי בכל הסידורים מתכנון מטבח עד בחירת צבע הרובה בין האריחים והכל בסבלנות רבה. סייעתי לו מכל הלב. אבל אחרי כמה חודשים של עשייה משותפת התגנבה לי ללב שאלה האם הוא עושה את זה בשבילי באותו אופן? אני יודעת שלא, אבל האמת משלימה עם זה.הפריע לי שכל שהתקופה הוא לא הודה לי מעבר לסתם תודה שבאת. לא זוכרת שהוא עשה משהו מיוחד רק בשבילי. בדרך גם עבר יום הולדת 50 שלי. למרות שהסכמתי שזה לא הזמן לחגוג ונעשה משהו מיוחד בחורף זה השאיר לי צביטה קטנה בלב.בכל התקופה הדפתי את ההרגשה הזאת כי לא רציתי לפגוע בו בזמן שהוא לחוץ, אבל בשבועות האחרונים שהכול כמעט מושלם עד הערסל ומכונת הקפה כבר ממש קשה לי להסתיר. לפני שבועיים אמרתי לו את מה שנכתב כאן. הוא הבין ואמר שישתדל לשים לב.עבר שבוע ואופס אני שוב נפגעת.ביקשתי ממנו שיבוא לראות איתי שולחן לחדר עבודה שלי. אני עובדת מהבית והשולחן לא נוח לי. אחרי ביקור זריז בחנויות של 40 דק לכל היותר אנחנו מסכמים לנסוע לחנות מרוחקת יותר. לפני כן נכנסנו לחנות רהיטים בשבילו שהייתה בדרכנו. בילנו שם יותר משלוש שעות עד שהזמין. שיצאנו הוא בכלל שכח מהשולחן שלי ושאל "אז הביתה?" האמת שכבר התאים לי לחזור הביתה אז לא הזכרתי את השולחן למרות שקצת נפגעתי ששכח. עברו כמה ימים והוא בכלל שכח ואז באמת נפגעתי.זה אולי מקרה שטותי אבל כל התמונה ביחד צורמת לי מאוד.כעת אני בדילמה כואבת.האם "לזרוק את המפתחות" כמו שכתבת לי בעבר?אני רואה שיש מולי אדם טוב ואוהב. אני יודעת שמה שאני אבקש ממנו הוא יעשה ברצון אבל זה לא מה שאני צריכה. זה גורם לי להרגיש הרגשה לא טובה שאני איזה פונקציה שהוא ממש אוהב אבל אני עצמי דיי שקופה.אשמח לשמוע את דעתך שנית כי דברים התבהרו לי אבל עדיין קשה לי להחליט.תודה רבה על התשובה ובכלל על הפורום

אנונימית יקרה,
בהתכתבות הקודמת ביניני, הצעתי לך לקבל בברכה והשמחה את הנתינה שלו, כאשר היא קורית. זה היה למרות ובגלל העובדה שהטבע שלך, והתגובה המיידית שלך לנתינה, היא תחושת התנגדות, וקושי לקבל. והצעתי את זה בגלל הנטייה הטבעית שלו לחשוב פחות עליך, למרות הרצון הטוב שלו, וכדי ללמד אותו שכאשר הוא כן עושה את זה, את שמחה וזה עושה לך טוב. הינחתי שאם תעשי זאת, והוא יתוגמל על ידי השמחה שלך והתודה שלך, הוא יחשוב יותר בקלות על איך לעשות את זה שוב.אז מה קרה מאז, בעצם? האם לימדת את עצמך להגיב אחרת לנתינה שלו, ועדיין הוא מתקשה? או שהיה לך קשה מדי לבצע את זה, כך שהוא אולי לומד, ואולי כנגד רצונך, לתת פחות, כי את לא אוהבת שנותנים לך. או לפחות, שזו התגובה המיידית שלך לנתינה, ולכן כך הוא חושב.כך גם אני מנסה להבין למה התכוונת ש"הסכמת" שלא לחגוג את יום הולדת החמישים שלך. האם זו היתה יוזמה שלך, כי ראית שהוא לחוץ יותר, או שהוא הציע, ואת הסכמת? אם זו היתה יוזמה שלך, אז אולי שוב פעלת כנגד רצונך. כלומר, התגובה הראשונית שלך והתגובה המאוחרת, הרגשית שלך, לא היו תואמות. אם זו היתה יוזמה שלו, זו שאלה אם היית אמורה להיות אסרטיבית יותר ולומר לו שיום שכזה יש רק פעם בחיים, ואת רוצה לחגוג אותו בזמן, למרות לחץ הזמן שלו, או שהיית אמורה לקבל את זה, לא רק כתגובה ראשונה להצעה שלו אלא גם בהמשך, ואת מתקשה בזה? – מה את חושבת?

תודה רבה על התשובה!אני חושבת שיש לך יכולת מדהימה למצוא ולהאיר נקודות חשובות מתוך כל הפרטים שאני מספרת.אכן יש לי פער בין התגובה הראשונית והתגובה המאוחרת. אני מודעת לזה אבל לא שמה על זה דגש כאשר אני מספרת את הסיפור לעצמי.לגבי היום הולדת - בן הזוג שאל אותי כמה פעמים מה נעשה ליום ההולדת ואני אמרתי שנדחה כי זה לא מתאים עכשיו.אני חושבת שחלק מהבעיה זה שהוא לא כל כך דומיננטי בחלק מהתחומים. שהוא כבר יוזם הוא שואל אותי ואני בדרך כלל עונה שלא צריך. לכן יצא כמה פעמים בשיחה שאמרתי לו שכדאי שיעשה ולא ישאל אותי. כאשר מעמידים אותי בפני עובדה אני תמיד מקבלת בשמחה ומראה את זה.אחרי ההתכתבות הקודמת באמת התחלתי לבקש ממנו שיעשה עבורי דברים ספציפיים וביקשתי שישלם על חלק מהחופשות. הוא עשה זאת בשמחה. זה שיפר את ההרגשה שלי אבל לא כל כך לימד אותו ליזום יותר. הבעיה עלתה עכשיו בעוצמה שוב כי באמת עשיתי המון למענו בחודשים האחרונים ואילו אני לא ביקשתי כלום כמעט והוא לא יזם. זה הפר לגמרי את האיזון.תודה רבה על התגובות מאירות עיניים שלך!

אנונימית יקרה,
אני מקווה שתמצאי את האיזון מחדש. אני מניח שפה ושם יש יוזמות שלו, גם אם הן לא במידה שציפית. שם המקום לעודד אותו, ולומר לו שמאד שימח אותך כשראית שהוא חושב עליך, ומבין מה את צריכה או מה עושה לך טוב. כמובן שזה לא אומר שאת צריכה להיות מטיפה ו"מחנכת", אבל קצת לצאת מאזור הנוחות שלך, ופשוט להפגין יותר, ועם קצת פחות מן ההסתייגויות שהן טבעיות לך (שאולי זה אומר "לחשוב" פחות, בעיקר על מאזנים ואולי גם על מה שחסר), שפשוט טוב לך כאשר הוא עושה זאת. זה מה שמלמד לעשות עוד. אז נכון שזה לא טבעי לו, אבל כנראה שזו הדרך ללמד אותו לחשוב יותר עליך ממה הוא נוטה לעשות, ומדי פעם גם להגיד, כשאת צריכה משהו, עם קצת פחות ייסורי מצפון או קצת פחות צורך להיראות עצמאית ובלתי תלויה, ממה שאת עושה עכשיו.

תודה רבה על ההארות שלך בשנית ועל פורום מצויין.