תגובה מעודנת: איך להגיד את זה נכון

עשיתי מספר ארועים. כל האורחים ניגשו אלי לאחל לי מזל טוב, חוץ מ-10 זוגות שישבו באותו שולחן הם באופן קבוע לא ניגשים אלי לאחל לי מזל טוב ויתכן וניגשו לבעלי. הם מתפללים יחד עם בעלי באותו קהילה והוא יותר חברותי איתם. אני פחות, כי הוא מתפלל יום יום, אני באה פעם בחודש. האם אני אמורה להסתפק בזה שהם רק אחלו לו מזל טוב וממני התעלמו? כשהם עושים ארועים אני מאחלת לבעל השמחה ולבעלת השמחה מזל טוב גם שאין לי איתם תקשורת מיוחדת ויותר מיזה: לאחר הארוע אני מקפידה תמיד להודות לבעלי השמחה ולפרגן להם שהיה יפה. לציין, שאני עושה ארועים מאד משמחים ומאד משקיעה באירועים. אני פגועה מאד שהם מתעלמים ממני מבלי שעשיתי להם משהו רע. גם כשאני באה לבית הכנסת הם לא חמים אלי במיוחד. בקרוב מאד, אני חוגגת שוב ארוע לביתי, ובעלי כמובן מזמין אותם. במידה והפעם אם הם יתעלמו ממני, בא לי לגשת אליהם ולומר להם בחיוך: "בתיאבון. כולם ניגשו אלי לאחל לי מזל טוב חוץ מימכם. מה דעתכם על זה??". ועתה ברצוני לשאול אותך: כדאי לעשות זאת או להתעלם. כי אני מרגישה צורך להוכיחם, כי אני טיפוס מאד רגיש, ומקפידה תמיד לאחל לבני הזוג מזל טוב לכל אחד בנפרד, וגם אחרי האירוע אני ניגשת להודות להם על הערב הנפלא. חשוב לי דעתך. תודה רבה - נורה.

נורה יקרה,
את צודקת בתחושות שלך. אבל הייתי מציע לך להוריד קצת מהסרקאזם. תאמרי להם בחיוך, זה בסדר. "בתאבון," זה גם בסדר. אבל הייתי ממשיך באופן קצת יותר מעודן:"כולם כבר איחלו לי מזל טוב. עכשיו הגיע תורכם." וכך, את מצד אחד אומרת מהן הציפיות שלך, וכנראה שהם יזכרו אותן לפעם הבאה, ומצד שני נותנת להם ליהנות מהספק לגבי האשמה. הם ירגישו טוב יותר, גם כלפייך, והסיכוי שהם יבצעו את מה שהם למדו הפעם, יהיה גדול יותר.

מה פירוש המילה שכתבת לי: "סרקאזם"? ועזרת לי מאד. תגידי לי: מה היינו עושים בלעדיך? אני לומד ממך המון בחיים. כמו שכתוב: "מכל מלמדי השכלתי".

נורה יקרה,
הנה קישור שבו תלמדי משהו על סרקאזם. בכלל, זה מקום שהוא אפשר לדעת הרבה על הרבה:http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%A8%D7%A7%D7%90%D7%96%D7%9Dומן הסתם, בלעדי הייתם נהנים מעצותיו של מישהו אחר, לא? :-)