שתיקות בזוגיות: מה עומד מאחוריהן

דר חסון שלום,
אני ובן זוגי נושואים כבר למעלה משבע שנים. יש לנו שני ילדים, כאשר הקטנה בת חצי שנה.אני חושבת שבגדול יש לנו זוגיות ושוטפות טובה.לפני כשבוע בן הזוג שלי נכנס יתי לברוגז ומאז הוא למעשה לא מדבר איתי. הוא אינו מוכן לדבר איתי על מה הוא כועס, הוא רק רמז לי שזה קשור ל"בלגן" שאני עושה בבית (הכוונה היא לתיק שלא הוחזר למקום וכדומה), לצערי אני חושבת שהוא דורש ממני דברים שהוא לא דורש מעצמו, אני משתדלת לסדר אחריי אבל גם הוא לא תמיד מחזיר דברים למקום, אבל לא זו הנקודה, לדעתי מקור הכעס שלו הוא שונה ומאד קל ונוח להאשים את מה שהפריע לו האותו רגע, זה בטח לא מצדיק לא לדבר איתי שבוע ולא והיות מוכן לדבר על הדברים. הצעתי לו שיקח כמה ימים להרגע ושאז השב לדבר והתגובה שקיבלתי היא שכבר שבוע הוא מנסה להרגע ולא מצליח (דרך אגב ביום א' הייתנה עוזרת והבית מבריק מצוחצח ומסודר). הוא אומר שהוא לא מוכ להמשיך לחיות כך והוא מעדיף לפרק את הקשר ולמעשה גם את המשפחה, לדעתי מקור הדברים מכעס ולא לאחר מחשכה.בן זוגי נהוא אדם מאד אינפולסיבי בכל מה שקשור לכעס ולחוסר הצלחה. אם משהו לא מצליח אז "שוברים את הכלים".לפני שנה בדיוק, הוא היה ברוגז איתי באותו נושא, ציינתי לעצמי שלמעשה הייתי כבר בהריון. אני רואה את התנהגותו כלפי הבת (הוא כמובן מאד אוהב אותה) ואני רואה שאין לו את אותה מוערבות כמו שהיה עם הילד הראשון: הוא לא מקלח, מאכיל, קם בלילה וכד...חשוב לציין ששנינו מהנדסים ועובדים משרה מלאה, ונטל הבית והילדים נופל על שנינו.אני לא יודעת כיצד לגשת אליו ואיך לפרום את הכעס. למרות שהוא בחצי פה אמר שהוא מוכן ללכת לטיפול זוגי או אישי, אני לא בטוחה בהצלחה שלו ובנחונת שלו להסתכל פנימה.אשמח לקבל עצה, תודהח.

בת זוג יקרה,
בני זוג נכנסים לשתיקות מתוך סיבות שונות. לפי האופן שבו את מתארת את הכניסה לשתיקה של בן זוגך, עושה רושם שזה כדי להעניש אותך. חלק ממשחקי כוח. וגם, כי הוא יודע שזה כואב. אמנם זו דרך פחדנית, לכאורה, ללמד, כי הוא נמנע מעימות ישיר, אבל זו בעיקר דרך אמוציונלית להביע תסכול. כי הוא לא מכיר דרך טובה יותר להגיע למטרתו. יעוץ זוגי אמור לתת לו כלים לדרכים טובות יותר להביע את עצמו, וגם לדעת להתמודד עם מצבים שבהם הוא לא משיג את מה שהוא רוצה ובאופן מיידי. והחלק השני הוא החלק הקשה, שבגללו הוא עלול להפסיק את התהליך די בתחילתו. אם הוא יידע להתמודד עם זה, יהיה לכם קל להגיע לתקשורת טובה בהרבה.

דר' חסון,ראשית תודה על תשובתך, היא מסתדרת לי היטב אם האופי של בן זוגי כפי שאני רואה אותו.הבעיה שציינת שבגללה הוא עלול להפסיק טיפול באמצע לדעתי קיימת באפשרות מאד גבוהה. כאשר בתחילת הנישואים הצעתי ללכת לטיפול (בעיקר בגלל הקושי שהיה לנו עם ההורים שלו) תמיד קיבלתי תשובה ש"חבל על הכסף ומה כבר יכולים לעזור לנו", (בסוף לקחנו כמה שעות יעוץ שמאד עזרו לנו). למעשה במשבר הנוכחי הוא הביע לראשונה נכונות ללכת לטיפול.אני קצת חוששת מלהיכנס לטיפול זוגי שבסופו אני אגיע לאותה משבצת (צריך גם לזכור שטיפול כזה כרוך בלא מעט הוצאות בד"כ). לדעתי חלק מהכעסים לא נובעים רק ממני, לדעתי יש לו ענינים לא סגורים עם המשפחה שלו, אמא שלו וכו... וטיפול יכול להצליח רק אם הוא הגיע לרמת בשלות שהוא מוכן למתמודד עם אותם דברים. אני לא מאמינה בלפתוח הכל ולחטט בפצעים, זה לא טורם שום דבר לעתיד, אבל צריך למצוא דרך שאפשר לחיות בשלום עם תיבת הפנדורה שלנו, ולהשלים עם הדברים.אני לא באה להגיד שרק הוא אשם, אבל אין לי ספק שטיפול אישי צריך להיות חלק מהתהליך.אני באה מהצד השני שכבר למד לחיות עם הפצעים שלו, קיבלתי בעבר יעוץ פסיכולוגי שמאד תרם לי לאחר שהייתי חולה במחלה מממארת בנעורי. ההבדל הוא שאני הגעתי לטיפול עם נכונות וראייה מאד שונה על החיים.חשוב לי לציין שבינתיים דיברנו והרוחות בבית נרגעו, אני לא רוצה להמתין עד הפעם הבאה. אני רוצה למנוע את הפעם הבאה , ואין זמן יותר טוב לדבר מאשר עכשיו.איך אני יכולה לדעת שהוא מוכן להתמיד בטיפול? ואיך אני יכולה לעזור לדברים לקרות?ח.

בת זוג יקרה,
את לא יכולה לדעת, אבל אם לא תתחילי, זה בטוח לא יהיה.אבל את יכולה לדבר איתו מראש, ולסכם איתו שתלכו ליעוץ זוגי, ותתחייבו לו, ותסכימו להפסיק אותו רק אםשניכםתסכימו שזה לא עובד, לפחות לא עם האדם שאיתו תעשו את הפגישות.