אהבה לרופא נשים - מה עושים?

ד"ר חסון שלום
רב,ראשית, מודה ומעריכה את הזמן והמאמצים שאתה משקיע בהתנדבות בפורום הזה.אני בת 30 נשואה לאדם מקסים, טוב, מתחשב, נוח, חכם, מצחיק, מפנק, דואג, בן 32 ואמא לתינוק מתוק בן שנה וחצי. שנינו עובדים במשרות מלאות. יש לי שתי בעיות- האחת, שאני מתאמצת כל הזמן להיות הרעיה המושלמת והאמא המושלמת וזה לא כ"כ יוצא לי- אני לפעמים חסרת סבלנות לבעלי, עצבנית, לא קשובה אליו, לא מכינה לו אוכל כשהוא חוזר הביתה (כי אני לא מספיקה), לא יוזמת סקס (כי אין לי כוח ואני גם לא מתה על זה) לא רומנטית ומפנקת (כי אני חסרת דימיון) בקיצור- כל מה שאני רוצה להיות - אני לא. וכל מה שבעלי הוא כן- אני לא. אני מאד ביקורתית כלפי עצמי וזה מתבטא גם ביחס לתינוק שלי- אבל פחות. יש לי כל הזמן נקיפות מצפון ורגשות אשם כתוצאה מהתחושה שאני לא מספיק טובה ו"לא ראויה" לבעל המדהים שיש לי ושבסוף יימאס לו ממני. אגב, הוא לא רואה את הדברים כמו שאני רואה אותם ואין לו טענות רבות ביחס אליי חוץ מזה שאני לא מספיק קשובה לו ואולי לא מספיק רומנטית ומפנקת. בעיה שניה- אולי זה בעצם לא בעיה אבל בכל זאת בחרתי להתייעץ איתך לגביה- אני מטופלת אצל רופא נשים מדהים, חתיך, מקסים ואני ממש מאוהבת בו. אני לא רוצה לעבור לרופא אחר. האם זה מזיק לחיי הנישואין שלי אם אני חושבת עליו הרבה ולא על בעלי? כי ממלא אם לא הייתי חושבת עליו לא נראה לי שהייתי חושבת על בעלי. אגב, אני מאד אוהבת את בעלי ונמשכת אליו.בתודה מראש, צליל

צליל יקרה,
לו היית מספרת לי שרופא הנשים שלך הוא רק חתיך מדהים ושאת אוהבת רק להסתכל (או מה שלא יהיה), זה היה דבר אחד. אבל את אומרת שאת "ממש מאוהבת בו". אפילו אם זו לשון הגזמה, זה מפריע לך. אני לא יודע אם זה עוזר לך לא ליזום סקס עם בן זוגך, כי לפעמים דווקא משיכה לאחר מצליחה לעורר את האשה לבן זוגה, אבל סביר מאד שזה מגביר את התסכול שלך, ואת הביקורתיות שלך כלפי בן זוגך, וזה כדור שלג. ולכן, אני חושב שכדאי שכן תחליפי רופא נשים, אבל גם, במקביל, טפלי בעצמך כדי להיות יותר סבלנית ויותר "ראויה" לבן הזוג הטוב שיש לך. לכי לטיפול, ולמדי אורך רוח וסבלנות, ובעיקר אולי, שמחת חיים.

ד"ר חסון שלום,
תודה על התשובה.כתבת לי ללכת לטיפול- איזה טיפול? באיזה סוג של טיפול אני יכולה ללמוד אורך רוח וסבלנות? זה לא עניין של אופי? האם ניתן לשנות תכונות אופי?מה שכן, אני מאד משתדלת להשתנות וכל הזמן משננת לעצמי איך להתנהג, רק הבעיה שאני לא ממש מיישמת את זה כשצריך.חוץ מזה, מעניין אותי לדעת איך הסקת שאין לי שמחת חיים? אני חושבת שיש לי שמחת חיים, רק שאני בן אדם קצת כבד ומוטרד.לגבי רופא הנשים - אולי קצת הגזמתי כשכתבתי "מאוהבת" אבל אין ספק שאני "דלוקה" עליו- זה מתבטא בזה שאני חושבת עליו המון, הוא מרגש אותי, אני רוצה לראות אותו כל הזמן. אם זה לא חורג מהגבולות הללו, זה "לגיטמי"? כי הכי חשוב לי בחיים זה לשמור על מערכת היחסים שלי עם בעלי, והכוונה לא העיקר להיות נשואה לו אלא לגרום לו לאושר. יצויין כי אני לא רוצה לעבור לרופא אחר כי אני סומכת עליו בנושאים שמאד חשובים לי (הריון ולידה). (למרות שכרגע אני לא בהריון).האמת, שאני קצת יותר ביקורתית כלפי בעלי בזמן האחרון, אבל לא נראה לי שיש קשר לרופא הנשים. הביקורת שלי כלפיו מתייחסת בעיקר לכך שלפעמים הוא קצת קשה הבנה, אבל אולי שוב- זה חוסר הסבלנות שלי.

צליל יקרה,
הבעתי את דעתי. את לא יודעת להיות שמחה עם מה שיש, ואת צריכה ללמוד את זה. חפשי בחנויות הספרים את "לאהוב את מה שיש" מאת ביירון קייטי, בהוצאת פראג. וגם אם את לא מודעת לזה, העובדה שאת דלוקה על גבר אחר, בהכרח, גורמת לך רגשי אשם שקל לך יותר להאשים בהם את בן זוגך. כי למרות שאת מגדירה אותו כגבר מדהים, את מאשימה אותו בכך שהוא לא מושך אותך מספיק, או שאת מרגישה מרוחת ממנו. הצעתי היא בכל זאת להחליף רופא נשים. לא חסרים רופאים טובים שתוכלי לסמוך עליהם בנושא של הריון ולידה, אם וכאשר זה יגיע.אני לא בטוח שהספר יספיק לך. הצעתי היא טיפול נפשי, כדי ללמוד אורך רוח וסבלנות. אפשר ללמוד את זה. אל תקחי את עצמך כדבר מובן מאליו.