צ'אנס שני לאושר לאחר אובדן

שלום,
אני נשואה 6 שנים. במערכת יחסים 8 שנים.בשנה הראשונה של הנישואים גיליתי במקרה שבעלי מנהל רומן וירטואלי. אחרי שהדבר התגלה הוא הפסיק. אבל מאותו רגע איבדתי אימון בו והרגשות נחסמו.כשהוא רצה שנביא ילד, לא רציתי. לא הייתי מוכנה נפשית. אך הוא התעקש ונכנסתי להריון. לא מצטערת שזה קרה! יש לי ילד מקסים ואני אוהבת אותו מאוד.לפני תקופה הוא התחיל לעלות את הנושא של ילד שני ואני מסרבת בתוקף.כל השנים ניסיתי וחשבתי שהנתק שנוצר ביני לבין בעלי יעלם, אך היחסים רק הלכו והתדרדרו. לא הצלחתי להתגבר על זה.אנחנו רבים המון ואין תקשורת בריאה והבנה הדדית.אין לי רגשות אליו וגם לא משיכה.לפני כחצי שנה נכנסתי לקשר עם עמית לעבודה. והאהבנו....הוא נשואי עם ילדים.ככל שעבר הזמן הקשר נהיה יותר רציני ונכנסנו לתוכו חזק.מבחינתי היה לעזוב את המשפחה ולהתחיל פרק ב'. אבל מבחינתו הוא לא מוכן לפרק את המשפחה בטענה שלא רוצה לפגוע בילדים..לא יכולתי להמשיך בצורה הזאת, כי הייתי מוצאת את עצמי מידי פעם בנפילות רגשיות, מצבי רוח ודיכאונות בגלל חוסר אפשרות לשנות את המצב וכי לא יכולנו למצות את הקשר במלוא המובן. החלטתי לנתק את הקשר.מכיוון שהקשר שנוצר מאוד פתוח ומלא הבנה, דיברנו והסברתי את ההחלטה שלי. הצד השני אמר שמכבד את ההחלטה, למרות שקשה לו לאבד אותי.אני מניחה שהוא לא רוצה את זה כמוני. לא יודעת.אני מנסה לשכוח, להתגבר ולשחרר, אך לא מצליחה. נמצאת בדיכאון ובקושי מתפקדת במטלות היום-יום...את היחסים שלי עם בעלי הייתי מנסה לשקם רק בשביל הילד, אבל לא מאמינה שאפשר להחזיר את הרגשות ואת האינטימיות שאבדה..לא יודעת אם אוכל לנהל יחסים תקינים בצורה הזאת. נורא מבולבלת ולא יודעת מה לעשות.אודה לייעוץ.

סיוון יקרה,
אני מבין את הכאב שלך על האבדן של המאהב. זו אינה אשמתך, אלא תוצאה נפוצה של קשר רומנטי עם גבר נשוי (ראי את המאמר הזה). ככלל, גברים נוטים פחות מנשים להחליט להתגרש. במצבך, מה בעצם מונע ממך להיפרד מבעלך, להתגרש ולהתחיל מחדש? הרי מגיע לך צ'אנס שני לאושר, או לפחות לסיפוק בחיים, וזו הדרך הנכונה לעשות זאת, למרות שבאמצע תישארי לבדך לזמן מה עד שתגיעי לזוגיות ואהבה. ומבחינתו של הילד, חיים עם הורים החיים במתח, ללא אהבה ובמריבות רבות אינם חיים של יציבות רגשית שהוא זקוק להם, ואינם סביבת חיקוי טובה של מודל של הורים. ובכל מקרה,מצד שני, אם את חושבת שיש שמץ של סיכוי שתצליחי להרגיש משהו כלפי בעלך, ולהיות איתו אינטימית, עשו זאת דרך יעוץ זוגי מסודר, ומחוייבות לעבודה ארוכת טווח. ותבינו שמוטב לדחות את המחשבה על ילד נוסף, למרות האינטימיות שאולי תהיה ביניכם בתהליך הזה, עד שלא תהיו בטוחים שטוב לשניכם בזוגיות הזו.

בינתיים אני ממשיכה ב"גמילה" מהמאהב, למרות הקושי הרב והרצון שבא לפעמים שוב לחזור להרגשה המדהימה. אני דוחה אותו בכוח.כל דבר/שיר/סיטואציה מזכירים לי אותו ובאמת קשה לתפקד בצורה הזאת. למרות שהרחקתי את כל הדברים (מתנות ודיסקים) שיכולים להזכיר, עדיין אין באפשרותי לנטרל את שאר הסביבה.אבל אני נחושה והחלטתי שלא מוכנה לחוות שוב את תחושת הסבל שנגרמת לי בעקבות הקשר או יותר נכון בעקבות העדרו ומלואו..לגבי היחסים עם בעלי ומחשבות על פרידה ממנו, כמובן שזה קצת מפחיד ופתאום כל התכונות הטובות עולות כמו ביתיות, אבהות, דאגה, עזרה והנוחיות שיש כרגע בחיי השגרה המשפחתיים שקשה לוותר עליה.אני יודעת שאני צריכה להבין עם ראש צלול מה באמת אני רוצה, והאם הזוגיות הזו מספקת אותי או שאני מתפשרת בה ומוותרת על הדברים הבאמת חשובים, כמו אהבה, תשוקה, סקס, הבנה, תקשורת ואינטימיות...שהם הבסיס לדעתי לזוגיות חזקה ומוצלחת.לצערי אני חושבת שלא ניתן להחזיר את הרגשות שנעלמו...

סיון יקרה,
את נשמעת די מודעת לעצמך ולמה שאת רוצה, אבל השאלה היא אם את מרגישה מספיק חזקה כדי להתגבר על תקופה קשה בדרך לחיים שאת חושבת שאת ראוייה להם. יתכן שהחשש הזה הוא שמונע ממך לרדת לעמק לפני שאת מטפסת על ההר הבא כדי להיות מסוגלת להרגיש אויר פסגות מחדש. חשבי על זה, ועל השאלה אם את צריכה תמיכה מקצועית. אולי לא עכשיו, אבל השאירי לך באיזה הוא מקום בראש את האפשרות לעשות זאת, במקום לשקוע במקום לא טוב. נראה שאת לא תולה תקוות באפשרות השניה, שהזוגיות שלך תוכל להשתפר במובן האינטימי והתקשורתי, אם או בלי יעוץ.

אני כן חושבת שבלי תמיכה מקצועית יהיה לי קשה להתמודד. ובאמת שוקלת לפנות.
תודה רבה על התשובות שלך ועל היעוץ!