שקרים וחופש: מה עומד מאחורי התנהגות זו?

שלום
דר חסון ותודה על שאתה עונה על השאלות שלנו בסבלנות רבה,בעלי משקר.בעלי משקר לי המון ועל דברים יחסית קטנים כל פעם שאני עולה על שקר הוא גורם לי להרגיש שזה בגללי, שאם לא הייתי חושפת את השקר, לא היה שקר..או שהוא לא דיבר איתי ביום מסוים בטלפון כדי שלא יאלץ לשקר לי.השקרים מבחינתו הם שקרים לבנים(הם לא) אני לא מעוניינת גם בשקרים לבנים.הוא נסע לחול לפגישת עבודה עם חבר לעבודה, האינטואציה שלי אמרה שהוא נסע לבד והוא אכן נסע לבד, אמר שבתכנון החבר היה אמור להצטרף אבל מאילוצים שונים לא נסע, הוא נתן לי להבין שזו נסיעה משותפת. כששאלתי למה להסתיר את זה שנסע לבד אמר שרצה לחסוך לי סבל, ה-לחסוך לי סבל זה מוטיב חוזר בתירוצים שלו, ולא אני לא זקוקה למידה הרחמים הזו, מעדיפה שיתמודד כמו גבר עם האמת וסיבה שניה היא בלאגן שאולי הייתי מתעצבנת שהוא נוסע לבד ולא מאמינה לו וכו' וכו'אני דווקא מאמינה לו שזו נסיעת עבודה טהורהזו לא הפעם הראשונה שהוא משקר שהוא נוסע עם חבר ולמעשה נוסע לבדוהיו גם המון נסיעות שנסע לבד וידעתי והכל היה בסדר מבחינתי.פעם גם היתה נסיעת עבודה למדינה מסוימת והוא אמר לי שהוא טס למדינה X והתברר שנסע למדינה Yמבינה שלכל אחד יש סודות ושכולנו משקרים,האם שקרים הם לגימטימים במע' זוגית ואני לא מדברת על לאכול עוגה כשאסור לומאוד חשוב לו החופש שלו, התשובה שלו שיותר לא ישקר כי הוא לא יעדכן יסע בלי להגיד כלום.הוא בן 58 אני בת 50היחסים שלנו לרוב טובים כמובן שיש עליות ומורדות אנחנו צוות וברור לי שאנחנו יחד לעד, אבל רוצה חיים שלווים אמיתיים ללא שקריםתודה רבה

יעל יקרה,
אני חושב שבעצם בשאלה שלך גם נתת את התשובה העיקרית כנראה, לזה שהוא משקר. אחרי הכל, שקרים באים בדרך כלל כדי להימנע מעימותים או כדי לקבל תחושה של חופש. יש קשר בין הדברים, כי כאשר לא עוקבים אחרי כל צעד שאני עושה, יש לי "חופש פעולה" מסויים, בין אם אני עושה משהו ממשי בחופש הזה או לא. ה"חופש" הזה פרושו שלא יתפסו אותי אם אעשה משהו, ולא אכנס לעימותים בעקבות כך. כך שזה הקשר שבין הדברים. אבל כאשר לא עוקבים אחרי ואין לי חובת דיווח, אז גם אם אני לא עושה שום דבר, יש לי לפחותתחושהשל חופש, ולפי מה שאת כותבת, אולי זה מה שהוא זקוק לו.האם זה טוב? – לך לא, כי זה לא נותן תחושה של ביטחון. לו זה נותן, אולי, את האשליה שהוא יכול במידה ואולי פעם הוא ירצה לעשות משהו. יתכן מאד שעל זה הוא נאבק, מסיבותיו הפנימיות שלו, ואולי גם כי תמיד הוא נאבק על זה איתך, כלומר על התחושה שהוא לא רוצה להרגיש חובת דיווח ולהיות תחת בקרה מתמדת (בקרה, לא בהכרח ביקורת). אתם הרבה שנים ביחד, ויתכן שהוא סוחב את זה עוד מילדות, שכן הבקרה הראשונית הרי היא באופן טבעי הבקרה של ההורים, וההתנגדות הראשונית אליה היא הרצון להיות עצמאי בחשיבה ובהחלטות.צר לי שאני לא נותן לך פיתרון ממשי, אלא רק הסברים. כדי לפתור את זה, צריך לדעת לדבר על זה באופן פתוח וגלוי, מצד שניכם, על הפחדים והחששות, ומבלי לפגוע זה בזה, עם האהבה והצורך הזוגי שלכם. לעשות את זה, זה תהליך. זו לא שיחה בודדת. זו שיחה שצריכה להגיע ממקום של כאב, של שניכם אולי, ומתוך אמון הדדי של שניכם. האם אתם יודעים ויכולים לעשות את זה בעצמכם וללא סיוע? – לא יודע. האם את יכולה לקבל את מה שהוא נותן, עם שקרים שכאלה מדי פעם, ולחיות איתם בשלום כי את לא חוששת שיקרו דברים לא טובים, או לפחות שלא יקרו דברים מאד לא טובים? – אני לא יודע. אלו הדברים שאת צריכה לחשוב עליהם.