יחסים לא יציבים: מה עושים?

היי, אני בת 24 הבן זוג 33. אנחנו כל מערכת היחסים נפרדנו וחזרנו, הייתה תקופה שגרנו ביחד למשך איזור חצי שנה-7 חודשים. לי מאוד קשה להיות במרוחק ממנו. הוא לא נותן לי בטחון, כשאני שואלת אותו אם הוא רוצה להיות איתי הוא אומר שהוא לא יכול להתחייב כי הוא בעצמו אומר שהוא לא בטוח אחרי כל מה שעברנו. הינו נפרדים על כל דבר - כל הזמן הרגשתי שהוא לא מספיק מקדיש לי זמן, שהוא לא איתי משפחתית, שהוא לא אוהב אותי מספיק, כל פעם שאני שואלת אותו אתה חושב בכלל על הרצון להיות יחדיו לעתיד הוא אומר לי איך אני יכול לחשוב על זה אם לפני שניה הכל היה גיהנום. אני אוהבת אותו מאוד ונלחמת מאוד על הקשר, בעבר הוא היה שם הרבה יותר בשבילי - היה נותן לי את הדברים הקטנים שביקשתי, פרחים הקשבה ועם הזמן זה פחת ופחת ואיתו גם הבטחון והרצון שלו לדעתי. נורא קשה לי בסיטואציה הזו. היום שאלתי אותו אם הוא רוצה להיות איתי והוא אומר לי אני באמת לא יודע אני במצב שאני מרגישה שהוא לא סגור על עצמו והבסטה לא נסגרה. האם לצאת מהקשר ולמצוא מישהו אחר שידע להגיד לי שהוא רוצה להיות שם? אני גם נורא חרדתית, כשאני רוצה וודאות על האם נחזור אי פעם נחזור להיות בקשר הוא אומר לי שאני לחוצה ואני בסהכ רוצה לדעת שהדברים הולכים למקום בטוח וטוב. והוא לא מאפשר לי אתזה.. האם זה רעיל ובאמת כדאי לעזוב עם כל הקושי שבדבר?הוא נמצא בטיפול מגיל קטן ולא היה לו דוגמא טובה לזוגיות בריאה בבית. הוא הרבה עסוק בעצמו ולא אכפת לו גם להיות לבד. באיזשהו מקום הוא חושב שאולי הוא ישאר לבד כל חיו כשאנחנו מדברים על זה.אני בעצמי נמצאת בטיפול אצל מישהי (אחרי שהוא אמר לי שאני צריכה להתחיל טיפול והקשבתי בעצתו על מנת להתמודד עם החרדות נטישה שלי) הוא טוענת שקשה לי המקום של להיות לבד ולהבין דברים עם עצמי ואני כל הזמן ממלאה את עצמי בו. כל הזמן שלי אני רוצה להיות איתו. אבל אני לא חושבת שזה לווא דווקא משהו רע כשיש רצון לשניים להיות ביחד.ממש אשמח לעזרה מה לעשות עם המצב - הוא מהמקום שלו לא נותן בטחון ואני רוצה הרבה ממנו. איך אפשר למצוא אמצע אם בכלל ?

סוניה יקרה,
את מתארת יחסים שהם מאד לא יציבים. יש פער ביניכם בצרכים, או לפחות באופן שבו אתם מציגים זה בפני זה את הצרכים הזוגיים שלכם, וכנראה גם באופן שבו אתם מרגישים.האם זה כי הוא לא עומד בלחצים שלך 'לדעת' מה הוא רוצה ומה עובר לו בראש ולוודא שהוא לא יחליט לעזוב אותך באופן פתאומי? – אני לא יודע. זו אפשרות. אולי כי מבחינתו היענות מתמדת לדרישות שלך לבדוק מה הוא רוצה, וכמה, ושהצורך שלך שהוא ייענה לכל בקשה שלך, שמבחינתך היא מבחן לאהבה שלו, זה יותר מדי, וכניעה שאין בה חופש לצרכים או לתחושת העצמאות שלו. האם זה כי הצורך שלו בתחושת עצמאות הוא צורך חריג, שיפגום בכל זוגיות שתהיה לו (אלא אם בת הזוג שלו תהיה זו שתוותר על הצרכים שלה), או אולי זה צורך סביר, שאת מתקשה להתמודד איתו? – זה משהו שאני לא יכול לדעת. אבל לכן בדיוק את נמצאת בטיפול – כדי לקבל פרופורציות, וכדי לקבל סיוע לשנות אם את מקצינה.העניין הוא שאני מבין ממך שאת לא מקבלת את מה שהיא מנסה לומר לך, והוא שאולי חסר לך תכנים משלך, כדי שתהיי מסוגלת לתת לו קצת ספייס. אני חושב שזה מה שהיא מנסה לומר לך. זה בכלל לא סותר את העובדה שזה טוב יש רצון לשניים להיות ביחד, אבל השאלה היא רק באיזו מידה. כאן, בעניין המידה, יכול להיות פער בין הצורך שלך לצורך שלו. ואולי המטפלת שלך מנסה לומר לך – תשמעי, היות שיש פער בינך לבינו במידת הצורך בשיתוף הזוגי ואולי גם בקשב הזוגי, בתשומת הלב ובזמן הזוגי לעומת הזמן האישי, אז אם את רוצה להתאים את עצמך אליו, זה יהיה הרבה יותר קל אם תמצאי לעצמך גם תכנים אחרים.באותה מידה נכון גם לומר שאם הוא רוצה להתאים את עצמו אליך, הוא צריך ללמוד לוותר על הצרכים האישיים שלו, ולאפשר לזמן שלו איתך למלא אותו יותר. העניין הוא שלמרות שגם זה נכון, זה משהו שאת לא יכולה ואולי לא תצליחי לנהל, ובודאי שלא המטפלת שלך שמדברת רק איתך. כך שאם את רוצה לקחת אחריות, ובעיקר יוזמה ושליטה באושר שלך, את צריכה לעשות את זה קודם כל דרכך, כדי שהבסיס שלך יהיה יציב וטוב, ואז אולי תדעי לאזן נכון יותר או אפילו לדבר טוב יותר, ולבקש או לדרוש יותר מהצד השני, באופן מידתי יותר, שיהיה לו קל יותר לקבל.

קודם כל תודה רבה על התשובה המפורטת, באמת נתת לי זווית ראייה מעניינת. בעיקר לגבי העצמאות שלו והמקום של האם זה הגיוני או לא. אני מנסה לתת לו את הספייס אל כמובן שאני מוותרת על הצרכים שליי למענו.

היום הייתה דוגמא מצויינת- היתה לנו שיחה שהיתה לי מאד מאד קשה.
בעבר היינו גרים יחדיו ואז נפרדנו וחזרתי לבית הוריי וכרגע אני כאן, הוא מרגיש עם זה בסדר ואני רוצה לחזור לגור איתו.
הוא לא מאפשר לי וכמובן שאני לא יכולה לכפות עליו אז ניסיתי להבין אותו לאן אנחנו הולכים. השיחה הלכה למקום לא נעים והוא אמר שאני חופרת וסוגרת עליו ובסהכ ניסיתי להבין למה.
הוא טוען שכביכול בהרגשה שלי אני מנסה לזרז הכל והלחזיר להיות ביחד, ברמה שהוא הזכער אפילו שהבאתי שמפו וסבונים וקצת פיגמה כי ישנתי אצלו מספר ימים רצוף והיתיי אמורה להסביר לו למה אני מביאה את זה כי אני לא מסוגלת להרגיש מלוכלכת.. והוא אומר שזו גישה שחונקת אותו משהו שמאוד קשה לי להבין. זה לא נגדו.
בנוסף מה שיצא מהשיחה זה שהרצון שלו להיות יום-יומיים בשבוע וסופש יחדיו ואצלי הרצון הוא להיות ובאמת לגור יחדיו- חשוב לי הארוחות ערב ביחד, להתעורר ולישון לצד מישהו זו הרגשה שחשובה לי ובסופו של דבר כבר שנה וחצי יחדיו. אני יודעת שאין יותר מדי לאן למהר אבל יש רצון שתהיה התקדמות…

הוא הסביר לי שהוא במקום מסויים איבד אמון אחרי הפרידה והוא רוצה לבחון את הקשר בשלושה חודשים הקרובים ולראות אם זה אפשרי כי בעבר היינו רבים כל פעם
אני מבינה את הנקודה שלו כי היה לנו מאוד קשה לגור יחדיו מצד שני התחושה הזו של מגורים ביחד יותר נעימה לי כמובן שבלי ריבים. קשה לי שאין התקדמות בקשר ורק חזרנו אחורה והבטחון כאן מעורער- גם המטפל שלו אמר שהוא כמובן נותן לי את החוסר בטחון אבל הוא טוען שזה לא משהו שהוא מסוגל לתת כשהוא באמת לא בטוח. ובננוסך הוא מאוד מפוחד לחזור לריבים שהיו לני בעבר והוא מפחד וטראומתי מזה שזה יעיר את השכנים..

באמת מאוד קשה לי להאמין שבסוף ה3 חודשים האלה נתקדם לאנשהו (הוא אמר שאני אקבל מפתח ואוכל להגיע מתי שאני רוצה)
והוא טוען שמבחינתו שזו החלטה מאוד גדולה אם באמת חיים את החיים האלה יחדיו אז שלושה חודשים הם כלום לעומת כל החיים - ולי זה נשמע כמו תירוץ מגבר שלא מסוגל להתחייב ולתת בטחון ועוד מקום למשוך.
אני מבינה שאין לי באמת מה לעשות יותר מדי אבל הסיטואציה שבה כביכול מעמידים אותי למבחן להבין אם הקשר הזה באמת טוב מספיק אני לא חושבת שזה בריא בכלל..
זה גורם לי להרבה מחשבות טורדניות ולהרגשה שאולי אני לא מספיק טובה(תחושה שהוא חווה כילד קטן הרבה בבית) ואני חווה את זה כרגע, המשפחתיות,הביחד והקרבה הם משהו שמאוד חסרים לי ואני לא יודעת איך לבקש אם בכלל כי אני מרגישה שאני כל פעם נתקלת בקיר, בעבר זה לא היה ככה ומרגיש שאנחנו במשבר ענק. אני כל הזמן לחוצה והרבה לא מצליחה לתפקד בגלל כל הדבר הזה.

יש משהו שהיית ממליץ לעשות?