שעות עבודה ארוכות: איך לשכנע אותו לחזור מוקדם

שלום
לך!רציתי להתייעץ איתך לגבי העבודה של בן זוגי. הוא עובד בעבודה ראשונה עד אחה"צ מהבוקר ואז בעסק המשפחתי באופן יומיומי. 3 עד 4 חודשים בשנה זוהי תקופה מאוד לחוצה בשני המקומות באותו הזמן כך שהוא יוצא ב 06.00 בבוקר מהבית וחוזר בין 23.00 ל 23.30 מגיע ער חצי שעה, שעה "זמן איכות" איתי ואז קם בבוקר לא פעם עם איזה נירופין קטן בשל כאב ראש מזדמן (שעות מרובות בעבודה). דיברתי איתו בכנות כמה וכמה פעמים שאני חוששת שלא אסתדר עם כל זה במיוחד שיהיו לנו משימות נוספות בחיים ואצטרך אותו שם. כרגע כנראה קל לו לראות את זה כי אני בחיפוש עבודה ובתקופת בחינות. הוא טוען שאני צריכה להיות סבלנית ושזו רק תקופה לחוצה אני יודעת שבימים רגילים הוא יחזור מינימום ב 20.00 וזה מתסכל אותי מעכשיו. אני בחורה מאוד עצמאית ואוהבת להיות הרבה לבד ובעיסוקים השונים שלי אבל זה מקלקל לי את התקשורת איתו והחששות לעתיד רק מתעצמים. אנחנו מגיעים למצב ששנינו פיתחנו אנטי אני לעבודה שלו (שהוא לא משתחרר ממנה כי זו עבודה תובענית אבל עדיין יש גבולות) והוא אנטי לפרצוף שלי ולזה שאני לא יכולה להסתיר את החששות שלי שהופכים לתסכול. כאילו שהוא איתי והוא פרטנר מדהים אבל לאורך רוב היממה הוא לא שם עבורי. מה עושים? אני יודעת שזוהי עסקת חבילה. חשבתי לראות אם זה ישתפר אחרי שהתקופה הלחוצה תעבור ואז לראות שהוא אכן מגביל את עצמו מבחינתץ שעות העבוןדה ואם זה לא יתאים את צרכי פשוט לעזוב. אם זה חשוב אז אני בת 27 והוא בן 33. בתודה מראש!!!

מירב יקרה,
נדמה לי שההסתכלות שלך על בן זוגך היא די אגוצנטרית. הוא יוצא לעבוד בשש בוקר, חוזר באחת-עשרה בלילה, לפעמים הוא צריך לקחת כדור בשל כאב ראש, וכל מה שמדאיג אותך הוא זה שאתלא תסתדרי עם כל זה???נכון שההחלטה לעבוד את כל השעות האלו היא החלטה שצריכה להיות זוגית, בשל כך ששעות העבודה הארוכות יוצאות על חשבון הזוגיות שלכם. אבל ההחלטה הזו אינה יכולה להתחלק באופן שווה. מבחינתו זו גם קריירה, וגם הבאת פרנסה הביתה, שני מרכיבים חשובים ב"גבריות", לפחות לפי המוסכמות של החברה שלנו. יכול להיות שבלי זה הוא לא ירגיש ראוי לך, או לא ירגיש מצליח מספיק, ושלכן אלו הדברים שמניעים אותו. את צריכה להבין שמבחינתו, אלה הם דברים בעלי ערך. אלא שכאשר הוא הופך אנטי לפרצוף שלך ולחששות שאת מביעה, ולהתנגדות שלך, את עוזרת לו להמשיך את השעות הארוכות בעבודה, כי הוא מרגיש פחות טוב כאשר הוא כבר מגיע הביתה. בעצם, בכך את משיגה את ההפך ממה שאת רוצה. אני יודע שזה לא קל, אבל הדרך הנכונה להוריד את שעות העבודה שלו היא להפוך את השעות שלו בבית לתענוג, כך שכל מה שהוא ירצה זה יהיה רק לסיים את העבודה ולהגיע הביתה. האם את יכולה לעשות את זה? האם תוכלי לתת לו סיבות מספיק טובות שירגיש שכדאי לו להקדים את שעת החזרה הביתה? אם כן, פתרת את הבעיה.

תודה על התשובה המדהימה. אני חושבת ששפכת אור רציני על האגוצנטריות שלי אבל כנראה שגם לי יש את הסיבות המוצדקות שלי למרות הכל. בכל מקרה אני בטוחה שהמשבר הזה קרה בגלל סיבהאחתשמעיבה כל פעם שמפריע משהו והוא יחסי המין שלנו. מבחינתו כך הוא טען אתמול לאחר שפתחתי שיחה ב 0100 בלילה (סליחה שאני מדי קטנונית) לגבי יחסי המין שלנו והצורך שלי שנהיה פתוחים יותר. לסיכומו של עניין בגדול הוא לא מספק אותי מינית במיוחד שהראש שלנו מאוד שונה בזה. ניסיתי למרות עובדות קיימות (כמו גודל איבר) להכניס שינויים מה שנקרא בפיך להרחיב את היריעה וניסיתי להראות את זה כדבר מאוד חיובי והוא ממש לא ראה זאת כך וחשב שאני מנסה להיות כוהנת של סקס. בכל מקרה זה נובע מזה שהוא פחות בטוח ממני במיטה ( ולא איתי כמו שבטח יעלה לך לכתוב לי). אין לי בעיה לתת לו הביטחון ולהראות לו דרכים שהוא לא מכיר אבל הוא די בסיסי ביחסי המין עבורי. אני קולטת שלמרות ההתאמה המדהימה בינינו אולי עשיתי טעות חמורה שעברנו לגור ביחד. החלטתי שאתן לזה צ'אנס אבל אני מפחדת שיום אחד אני ארצה לבגוד ואנחנו פחות משנה ביחד- זה חמור בעיני!! מצד שני עם מישהו שהוא מנטלית לא בראש שלי ובסקס כן גם משם אני יכולה להציץ החוצה ברגע של משברים קשים. אבל זה...(גודל האיבר שאינו מתאים לשלי) לא יוצא לי מהראש וזו מכה רצינית. יש לי את כל התשובות ביד, את הרצון לתת לזה צ'אנס ואת הידיעה שאם עכשיו זה סקס לא משהו (שהיה כך מן ההתחלה ולא חל בו שינוי רציני מבחינת הריגוש שהוא נותן לי) אז בעתיד אחרי היריון וכו' זה יכול להיות ממש גרוע. למען הסר ספק אנחנו מאוד מתאימים באופי ואוהבים אחד את השני אבל יש לי אחריות כלפי שנינו ואני לא רוצה לפגוע בו ובי בעתיד....

מירב יקרה,
מה שכתבת עכשיו, שופך קצת אור על ה"אגוצנטריות" שלך. שכן, מה שאת אומרת הוא שיש ביניכם בעיות אחרות, שאת רואה כחמורות, ושאת חוששת מאד שהן עלולות להחמיר עוד יותר. מכאן, באופן טבעי, את שומרת על עצמך יותר, פחות "מתמסרת" אליו נפשית, הביקורת שלך כלפיו עולה, ולכן את פחות "סופרת אותו" ורואה יותר את עצמך. לו היית רואה אותו כבן זוג ראוי בכל פרמטר אחר, היית מוכנה יותר לראות את הקשיים שלו, ולהתחשב פחות בשלך. עשי את החשבון שלך, לפי סדרי החשיבות שאת מייחסת לעניינים שונים בחייך. ואם טיפול מיני יכול לבוא בחשבון, יכול להיות שהוא יוכל לעזור לשניכם להתגבר על הבעיות שלכם.

אני מסכימה עם כל מה שכתבת ושוב תודה. אבל...אם אנחנו הולכים לטיפול מיני אז היכן אני צריכה לשים את הגבולות שלי בעניין ואת הסיבות שלשמן אני מציעה שנלך לטיפול? האם אני יכולה לומר לגבר שהוא לא יכול לספק אותי מינית כי יש לו איבר קטן? עד לאן? כי אני רוצה שיהיו לזה תוצאות משופרות ולא כביכול הולכים בגלל בעיות אחרות ומסתירים את זה ממנו...זו בעיה. למרות שאני מעדיפה להגיד את האמת ורק את האמת ושלא ישארו סימני שאלה לצד השני. אני מקווה שהבעיה הספציפית שלי תיפתר למרות שקשה לי להאמין שיום אחד אקום ואוהב את האיבר שלו. תודה לך על ההקשבה!!

מירב יקרה,
השאלה שלך נכונה מאד. הרי מדובר בדבר שאין ביכולותו לשנותו, ולכן אין סיבה להעלות את זה בטיפול במשותף. זה רק יוריד לו את הבטחון בעצמו, ואולי עוד יותר את הבטחון שלו ברצון שלך להיות איתו. אבל אם תצרי את הקשר עם המטפל/ת ותבקשי מראש שחלק מהפגישות תהיינה במשותף, לכאורה ביוזמה של המטפל/ת, תוכלי להעלות את הדברים בנפרד, ולדעת אם ואיך להתמודד עם הבעיה, שכרגע היא לפתחך בלבד. הוא יוכל לסייע לך לפתור את הבעיה, אבל בהנחיה של המטפל שאפשר לתת אותה גם מבלי להעלות כלל את עניין גודל הפין שלו.

הכל טוב ויפה...אבל אני חושבת שאין מניעה מכך שלא נעלה את גודל איבר המין בטיפול מול הבן זוג זה כמו לשמור סוד גדול מפניו. אני פשוט הרוסה מזה ש"לא מוסרי" לומר לו זאת. אני חושבת שאם אומר את הכל בצורה יפה כמובן אז לפחות נדע שלשנינו יש את הבעיה ולא רק לי. אני לא חושבת שזה יעזור אם אלך מסביב. אז על מה היחסים שלנו בנויים? קל וחומר שזה דבר כל כך חשוב ביחסים..אני מתכוונת לומר לו את כל שבליבי ולומר לו שאני חושבת שזו בעיה של שנינו ושאנחנו יכולים לקבל טיפול בנושא. ואם הוא יתנגד סימן שאנחנו לא מתאימים פיזית. אם יהיו לי תוצאות שונות מהמצופה אשמח לעדכן אותך כנתון לסקר מעניין. כי אם לא אומר את האמת אני חושבת שאני לא ממש אשן בלילה בקרוב. תודה רבה מראש על הכל!!!

מירב יקרה,
לא הבנת אותי. לא אמרתי שלא מוסרי לא להגיד לו שהפין הקטן שלו מפריע לך. אמרתי שאין בכך כך תועלת, אלא רק נזק. הוא לא יכול לעשות עם המידע הזה שום דבר. זה לא כאילו שאת אומרת לו שזה לא מוצא חן בעינייך שהוא מחטט באף, ושיפסיק עם זה. גודל הפין שלו הוא כרגע בעיה שלך, כי ההחלטות הן שלך. הוא לא יכול בעניין הזה להחליט דבר וחצי דבר. אם תגידי לו, הוא ייפגע, וכך היחסים שביניכם, שלא ישובו להיות מה שהיו, כי תמיד הוא יחשוב על זה שהוא לא טוב מספיק עבורך. אם הוא באמת לא מספיק טוב עבורך, לכי ממנו ועזבי אותו במנוחה. אם את מעוניינת בקשר הזה למרות העובדה המצערת הזו, למה להזיק לקשר על-ידי זה שתגידי לו? כל מה שתשיגי הוא רק פגיעה בו, ופגיעה בקשר שביניכם.לגבי המשפט האחרון שלך, ש"אם לא אומר את האמת אני חושבת שאני לא ממש אשן בלילה בקרוב", כל מה שהמשפט הזה אומר לי הוא שאת מעדיפה לישון לבד בלילה בקרוב. וכמו שאמרתי, זו החלטה שלך. אבל זו אינה סיבה לפגוע בו. הסיבה היחידה שלך לפגוע בו היא אגוצנטרית - להטיל את האשמה על הפרידה עליו.כנות היא ערך חשוב, כל עוד אינה עומדת בסתירה לערך חשוב אחר. כאן היא עומדת בסתירה לערך של כבודו העצמי של בן זוגך, והבטחון שלו בך וברצונך להיות איתו. הסברתי לך איך את יכולה לעקוף את הצורך להגיד לו: לכי קודם למטפל מיני וזוגי לבד, והתייעצי איתו לגבי צעדייך.

ד"ר יקר
אתה מסור מאוד בתפקידך לענות על שאלותי וכן על של אחרים ועל זה אני יותר ממודה ומעריכה.רציתי רק לעדכן אותך ויותר גם לעודד את אלו שיש להם את אותה הבעיה שלי שאתמול עצרנו את השגרה מה שנקרא...ופתחתי את הנושא. מסתבר שלכל מטבע יש שני צדדים והפתענו אחד את השני. לו הייתה בעיה עם החזה שלי בתחילה והוא התרגל לכך וכשהתחלנו לדבר על נושא יחסי המין ממשהוא זה שהעלה את הבעיה. זה כמובן היה תלוי בבסיס יחסינו שהיה איתן חזק ותקשורתי, אולי במערכת יחסים אחרת זה לא היה הולך. בכל מקרה הוא שאל אם זה מפריע לי ואמרתי לו שכן ושהוא חייב להיות פתוח לדברים אחרים על מנת שאוכל להיות שמחה ומאושרת. עלו הרבה מאוד דברים והחלטנו שאנחנו מתחילים הכל מהתחלה ולאט לאט על מנת שנוכל לעבור את זה. לקחנו בחשבון שאם זה לא יסתדר מבחינתו או מבחינתי אנחנו נאלץ להיפרד. ואנחנו אמושרים בהחלטתנו. ולך ד"ר יקר רוצה להודות מכל הלב על הסבלנות אני יכולה להעיד על עצמי ומאמינה שזה אצל המון אנשים שאתה עוזר ברמה מקצועית ומעבר.יום נעים ותודה..

מירב יקרה,
אני מודה שחלף בי הרהור, תוך כדי המכתב האחרון, לומר לך שגם לו יכולה להיות בעיה עם תכונה פיזית שלך, כמו למשל החזה שלך... אבל ויתרתי... :-)אני שמח שאתם מצליחים להיות פתוחים בשיחות שלכם על הנושא הזה, כי זה לא פשוט כלל. שימי את האצבע כל הזמן על הדופק, לוודא שאתם לא פותחים את הדברים בצורה מכאיבה מדי, אלא באופן מעודן ותוך כדי כבוד הדדי ושיתוף. זה החלק שממנו חששתי, ואם אתם מצליחים בזה, זה אומר הרבה על היכולות הרגשיות שלכם...בהצלחה!ד"ר אורן חסוןיועץ זוגי ומומחה לתקשורת בין-אישיתאתר הבית של ד"ר חסון:www.orenhasson.com

אתה מקסים!!!!!ואני מאחלת לך שאת כל הטוב שאתה מאחל לנו כאן יהיה גם לך.תודה רבה. ויישר כוח!!!