שני סטנדרטים של מציאות בזוגיות

שלום רב,
אני וחבר שלי כבר כמעט 3 שנים במערכת יחסים, אנחנו מאוד אוהבים את אחד השני ואנחנו יודעים שאנחנו כבר רוצים להתחתן ולהקים בית ביחד.הבעיה היא שאני מרגישה מקום שני בחיים שלו, חבר שלי עוזר כלכלית להורים שלו, הוא עובד המון, עוזר הרבה בבית וכמעט אין לו זמן בשבילנו או בשביל ההתפתחות האישית שלו. כבר כמעט שנה הקשר שלנו מסתכם בפגישה אחת בשבוע, אנחנו לא ישנים אחד אצל השני וכמעט אף פעם לא יוצאים,הרבה פעמים אני רבה איתו על חוסר תשומת הלב שלו ושעד שיש לו חופש הוא מעדיף לנצל זאת כדי להיות עם חברים שלו. מעבר לזה, הוא לא ירצה להתחתן עד שהמצב הכלכלי של משפחתו יתייצב.לפני חצי שנה דיברנו על הבעיה הזאת לעומק והוא אכן הודה בפניי שקשה לו לקחת אחריות ולהוביל את הקשר כשהוא מרגיש כרגע כ"כ מחויב להורים שלו, אך עם זאת הוא אמר לי שהמצב הוא זמני (ולא כתוצאה של פחד ממחויבות, חוסר ביטחון בקשר או סיבות אחרות), שנתחתן אחרי שהמצב הכלכלי יתייצב מעט ושעם תמיכה וסבלנות מהצד שלי הוא יעשה את מירב ההשתדלות כדי לשפר את המצב הנוכחי.מאז שדיברנו ראיתי הרבה השתדלות מהצד שלו אך מבחינתי זה לא מספיק, המצב לא השתנה בצורה משמעותית,ישנם תקופות שאני עדיין צריכה לבקש ממנו יחס, עדיין צריכה "להזכיר" לו שניפגש והוא עדין מעדיף לצאת עם חברים שלו, אני כבר באמת מרגישה שאני מעמסה עליו, שיש לו כ"כ הרבה על הראש עד שאין לו כח אלינו.לעומת זאת, הוא טוען שאני טועה, שהוא עושה את המקסימום השתדלות בשביל מה שיש לנו עכשיו ואני לא יודעת להעריך את ההשתדלות שלו.באיזשהו מקום הוא צודק, אני לא מרוצה מהקשר שלנו ומה שהוא עושה מבחינתי לא מספיק, ציפתי שאחרי 3 שנים אנחנו נהיה במקום אחר לגמרי, לא חשבתי שנצטרך לדחות חתונה ולא חשבתי שהקשר שלנו יהיה תלוי בדברים חיצוניים (ולא משנה עד כמה הם חשובים), ציפתי שהוא ילמד כבר ליזום ולקחת אחריות על הקשר, המצב הזה מאוד מתסכל אותי, נמאס לי לריב איתו על זה ואני בטוחה שנמאס לו לשמוע אותי כבר מתלוננת על זה. אך באמת שאני לא יודעת מה לעשות, כי לקבל את המצב כמו שהוא אני כבר לא מסוגלת...

מיטל יקרה,
אני חושש שאתם חיים בשני סטנדרטים שונים של חשיבה, ואולי של מציאות. בן זוגך חי במערכת חברתית-כלכלית דלת אמצעים, שבה הקשרים המשפחתיים חשובים מאד. הוא לוקח המון אחריות על עצמו כדי לטפח ולשמור על משפחת המוצא. הוא יודע שהמערכת המשפחתית שלו תרמה לו המון, הוא מבין שקיומה של משפחתו תלוי בו, ושאולי יום אחד הוא יהיה תלוי במי מהם מחדש - ואם הוא יזדקק להם, הם יהיו שם בשבילו. מערכת חברתית-כלכלית שכזו מפתחת קשרים משפחתיים עמוקים בשל הצורך בתמיכה הדדית.אני לא יודע מהם הסטנדרטים שאת חיה בהם, אבל אני יכול לומר מהם הסטנדרטים שבהם את חושבת. את חושבת על מערכת חברתית-כלכלית של מעמד ביניים פלוס. זו שבה לכולם יש יכולת להיות עצמאים כלכלית, ושהצורך החברתי והכלכלי במשפחה הכרחי פחות. האם זה משום שממציאות כזו את באמת מגיעה? האם זה משום שלחבר שלך יש יותר יכולות מאשר למשפחתו ואת לא רוצה שמשפחתו תגביל אותו? או אותך?האם המציאות היא הסטנדרטים של החשיבה שבהם הוא רואה אותה, או המציאות היא כפי שאת רואה אותה? כי אם המציאות, או לפחות המציאות שבה הוא חי, היא אכן כפי שהוא רואה אותה, את צריכה לקחת את זה בחשבון. אולי את מחפשת גבר שהמציאות שלו היא אחרת, יותר של מעמד ביניים פלוס. כנראה שזה לא החבר שלך - ואני חושב שזו התמונה שמסתמנת במכתבך. הוא יכול להיות שם (מעמד ביניים פלוס), אבל הוא לא בא משם, והוא לא חי את הסטנדרטים שאת רוצה שיחיה, וייקח כנראה לא מעט זמן עד שזה יקרה. אני מבין את הקושי שלך, אבל אם את רוצה דווקא אותו, המציאות הזו היא חלק ממנו, ולכן זו החלטה שלך ובחירה שלך.