שמירה על מרחק מבן זוג

ההורים של בעלי -הסיפור הידוע והלא ניגמר של החמה שמנסה להתערב, בעלה הקמצן שבד"כ גורמים לסכסוכים בין בני הזוג, אם אנחנו בתרבות מערבית ולא פרימטיבית מה עושים נגד תפיסות עולם שכאלו מעוותות?

צ'שר יקרה,
שומרים מרחק עד כמה שניתן, ומדברים עם בן הזוג - לא סרה בהוריו, ואף לא במורשת שלו, אלא על הקשיים שלך להתמודד, ועל העזרה שאת מבקשת ממנו בשמירת המרחק הזה, כדי שתוכלי לחיות חיים שפויים.

דבר נוסף שמציק לי מאוד הוא בעלי נוהג לעשן לבד תקופות ארוכות, לטענתו הוא עושה הפסקות, אבל מאז שאני מכירה אותו הוא לא עשה הפסקה חוץ מעכשיו שהוא כבר התחייב לכמה חודשים בשבילי,העישון נועד לרומם את רוחו שבד"כ ירודה ,מאז שאני מכירה אותו הוא בדיכאון וכועס על כולם ,יש בו משהו מאוד מתוסכל ומאוכזב שהוא לא מצליח לפתור ולכן מגיע ישר לעישון, אם אגב הוא נמצא ממש בדיכאון הוא כועס עלי מדוע אני לא עוזרת לו ,הבעיה שזה לעיתים תכופות מאוד וכבר התחלתי להתייאש, הוא לא חושב שעליו לגשת לפסיכולוג או פסיכיאטר ,אלו מושגים שהוא לא מוכן לקבל, אבל מצד שני אני גם לא יכולה לעזור לו -אין לי את הכלים לכך, מה עלי לעשות? בסופו של דבר גם אני סובלת באופן עקיף מהתסכול שלו...האופי שלו ממש קשה לי במיוחד עם התערובת הדיכאונית וחוסר מוטיבציה לכלום.

צ'שר יקרה,
עושה לי רושם שיותר משהוא עושה הפסקות בעישון, הוא עושה, בעזרת העישון לבד, הפסקות מהחיים. זה סוג של פתרון והתמודדות עם דכאון.אתם מתווכחים הרבה על העישון (אחרת לא היה מתחייב לך לכמה חודשים), וגם זה מוסיף מתח ביניכם. אבל לא כתבת מה בדיוק מציק לך. האם הריח והטעם, או המרחק שהוא תופס פתאום מהחיים וממך? סוג חופש שאת לא מצליחה או מרשה לעצמך לקחת לעצמך. מה שבטוח קורה הוא שהפסקת/הפחתת העישון שלו גובה מחיר משניכם, בעצבנות ובדיכאון שלו, ובכעסים ההדדיים ובמריבות על הרקע הזה, של שניכם. חשבי אם זה שווה לעומת הבריחות הקטנות שלו מהחיים. אם כן, זה מה שיש. אם לא, אולי תרוויחי יותר משתפסידי, אם תניחי לו.לגבי הדכאונות שלו, בעניין הזה לא אוכל לסייע לך. בעניין הזה הוא צריך להחליט לעזור לעצמו. כל מה שאת יכולה הוא לגלות אמפתיה למצבו, להראות לו שאת מבינה שזה אכן לא קל, ובמקביל, לא לתת לו להשתמש בזה כדי להפסיק לתפקד. התפקידים שלו והאחריות שלו לא נעלמים בזמן דיכאון (אם תוותרי לו – הוא ישקע בדכאון עוד יותר). אם תעשי את שניהם, יתכן שיהיה מוכן שתחשבו ביחד על פתרון לבעית הדכאון שלו, ואולי גם ללכת לרופא ולבדוק אם יש בעיה רפואית לזה. ואפשר להתחיל מרופא המשפחה. העיקר שיתחיל לקחת אחריות על זה, ולחפש פתרון. אבל תוכלי לומר לו את זה רק ממקום שהוא מאמין שאת מבינה ואמפתית.