שלוות נפש בזוגיות: איך להתמודד?

שלום,
שמי ניצן, אני עם בן זוגי מזה שנה, אנחנו בני 26.אנחנו מאוד מתאימים, מסתדרים טוב, רואים את החיים באותה צורה. אנחנו גרים יחד כבר מספר חודשים וברור לשנינו שהעתיד שלנו הוא יחד. אנחנו מדברים בחופשיות על חתונה וילדים.לאחרונה צצות אצלי התנהגויות שאני לא אוהבת אך אני מרגישה שאין לי שליטה עליהן. אני ממש "מחפשת" אותו על דברים קטנים, חוזרת הביתה ובודקת אם הוא עשה כלים/כביסה/סידר את הבית וכו'. (לרוב אני עושה את זה כי הוא לא ממש שם לב לדברים האלו, על אף שהוא כן מאוד משתדל בשבילי)אם הוא זורק לי איזשהי הערה, גם אם היא הכי קטנה וחסרת משמעות, אני יכולה מאוד להיפגע ממנה ולחשוב על זה שעות ואולי אפילו ימים וזה כמובן ישפיע על היחס שלי אליו.נהייתי גם מאוד קנאית ואולי אפילו קצת חשדנית בכל הנוגע לנשים אחרות.כל הדפוסים הללו היו גם בקשר הקודם שלי (קשר של 6 שנים), אך הקשר הקודם באמת משלב מסויים היה לי לא טוב, ובן הזוג הקודם גם לא גרם לי להבין שאלו סתם מחשבות, כלומר כן היו לו התנהגויות מסויימות כלפיי שרק גרמו לי להתנהג ככה יותר. ואילו כאן בן הזוג שלי מתייחס אליי מדהים ודואג לי ומכבד אותי.אז למה כשקורה משהו כזה אני מיד חושבת שהוא מזלזל בי, שאני לא חשובה לו, שהוא לא אוהב אותי מספיק?הייתי רוצה פשוט לדעת להחליק דברים כאלו, ולא לחזור הביתה ולחפש, ואם אני רואה שהוא לא החזיר משהו למקום, אז לא להתעצבן אלא להחזיר וזהו.אבל אני מרגישה שאני פשוט כועסת עליו כל הזמן!אני ממש חוששת שאני עולה להחריב את מערכת היחסים הזו במו ידיי עם ההתנהגויות האלו.

ניצן יקרה,
את מבקשת להיות יותר שלוות נפש. זה ממש לא בא לך בקלות. היית רוצה אולי בעיקר לוודא שיש לך יציבות, ובן זוג שיאהב אותך ויגן עליך, וישמור עליך מפני פגיעות, ויתכן שהוא כזה, אבל הוא לא רק כזה. כנראה שגם לו יש רגישויות, ואולי הסבלנות שלו, גם אם היא רבה, הריהי בכל זאת קצת מוגבלת, אז הוא מנסה לשים לך גבולות - ואת מפרשת זאת כאילו שהוא לא אוהב אותך מספיק, ולא מגן עליך מספיק, ושאם הוא לא במאה אחוזים אחרייך בכל משפט או בקשה שלך, אז אולי הוא עוד עלול בכל רגע להחליט למצוא מישהי שלא תשפוט אותו, שלא תבקר אותו, או שכן תהיה צודקת וחכמה כל הזמן וללא הפסקה, בניגוד למה שהוא חושב עליך, להערכתך. זה קשה. אולי גם כי אין באמת מישהי כזו, ואולי כי הוא אוהב בך עוד דברים שבגללם הוא איתך, דברים שאולי את חושבת שהם לא כאלה חשובים - והוא כן. אבל אז את גם נפגעת מכל דבר קטן ומאבדת ביטחון, וגם בודקת שהוא באמת מקשיב לך וזוכר את כל מה שאת אומרת, ואם הוא אנושי, אז הוא לא זוכר הכל, ולפעמים הוא שם את עצמו קודם. גם את, בעצם (מבלי להכנס כלל לשאלה מי יותר, כי היא אף פעם לא רלוונטית, ובדרך כלל לא מדידה).את חוששת, ואני חושב שחשוב מאד וטוב מאד שאת מבינה שאת מגזימה ברגשותייך, ושזה עלול להזיק (ראי שתי שאלות אחריך, את הצד השני של המטבע, עליו כתבה דליה). אלא שלהבין, שזה הצד הקוגניטיבי שלנו, לא תמיד מספיק. כן חשוב שתעשי לעצמך מדי פעם, או לאחר מעשה, ניתוח קר של מה שקרה, ושתגידי לעצמך שהגזמת. אבל תקטיני את הנזק אם תגידי לו את זה. כלומר, שחשבת על זה, ושהגזמת. שזה אמנם פגע בך, ושהיית רוצה שיהיה אחרת, אבל שלקחת את זה רחוק מדי. זה ירגיע אותו, וילמד אותך לנסות לשנות, ואולי למתן את התגובות שלך. אני מתאר לעצמי שלעשות דבר כזה יהיה לך קשה, ואפילו מפחיד. כי לכאורה, אם תודי בכך שלא היית בסדר, אז החסרונות שלך יהיו מונחים על השולחן, והוא יבין לפתע שאת לא מושלמת, ויחפש מישהי מושלמת. אבל אם את חושבת שעכשיו הוא חושב שאת מושלמת, כנראה שטעות בידך. ממש כשם שאת לא חושבת שהוא מושלם. אבל הוא רוצה אותך מספיק כדי להיות איתך למרות זה, וזה מה שאמור לתת לך ביטחון. ודווקא הידיעה שאת לא "הולכת לאיבוד" בתוך החרדות שלך, אמורה לתת לו ביטחון.אבל בעיקר - את העולם הרגשי הזה שלך, שנובע בעיקר מפגיעות וחוסר הביטחון, רצוי לייצב, כי הוא זה שמטלטל אותך מדי פעם. אני לא יודע אם תרצי ללכת לטיפול. את לא חייבת. אבל אם את באמת חוששת שזה עלול להזיק לך, אז אולי כדאי ללכת למספר חודשים, ולקבל כלים ופרופורציות. ראי משהו עלטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), שנחשב לטיפול קצר מועד, יחסית, ובעיקר - לכי בתפריט הימני עד הסוף למטה, וראי הסברים על מ.א.ש. יתכן שתתחברי, וזה יעזור לך להבין על מה כדאי לעבוד.