התנהלות בזוגיות: סימני אזהרה וניתוק

ההההה

היי,קשר שנמשך מספר חודשים. שנינו בני 60 - הוא בחיזור מתמיד ואני "נוגעת לא נוגעת" ולא ממש בטוחה. במידה רבה חוששת : האיש מאוד "מלא מעצמו" ומפגין בטחון אישי רב, מאוד רכושני, במידה רבה שתלטני, אך מאוד דבק בחיזורו ובהפגנת אהבה, סוג של פורש חסותו ואף הציע נישואין.אני מאידך טיפוס לא תלותי, שוחר חופש, לא "דביקה" ובאופן יחסי רציונלית בגישתי - אך מפיקה לא מעט מקשר זוגי.לפני כשבועיים ביקש להגיע אך דחיתי אותו בשל מחויבות משפחתית. חשתי באי שביעות מסוימת מצידו והוא אף טען "שסיכמנו לבלות את הימים האלה יחד" - דבר שלמיטב זכרוני אכן עלה, אך לא סוכם סופית. אמרתי שאבדוק האם אצליח להשתחרר מהמחויבות האמורה.למחרת בבוקר טלפן וסוכם שאודיע לו מאוחר יותר מה בסופו של יום קורה.מאוחר יותר טלפנתי וחשתי נימה קרירה בקולו, אף שהשתדל לדבר כרגיל. הודעתי שלא אצליח אך בהחלט נוכל להיפגש למחרת.מסר שיחזור אלי כיוון שהוא לקראת פגישה עסקית.לאחר שלא חזר בשעות שלאחר מכן (שלא כהרגלו..) טלפנתי שוב (שלא כהרגלי...) והפעם מסר שהוא בארוחה (ולא לבד..) ושיטלפן עם סיום.ואכן טלפן, אלא שזה היה באיחור רב, סמוך לשעת חצות של אותו יום, השיחה פוספסה ולא נענתה (דבר שתמיד הכעיס אותו גם בעבר..).כשעתיים לאחר מכן הוא שלח הודעת טקסט ובסיומה ציין שנדבר למחרת, בהמשך היום.הודעה זו נקראה על ידי מאוחר באותו לילה, ולא מצאתי טעם להשיב עליה בשלב זה - הן בשל התנהלותו המוזרה והן בשל השעה המאוחרת.ככל הנראה הוא הבחין בבוקר שהודעתו נקראה, ללא מענה מצידי, מה שגרם לו לחסום אותי בכעס מהווטסאפ.למחרת, ורק בשעות הערב, הוא טלפן, רק לאחר כשעה הבחנתי שהשיחה פוספסה (לא הייתי בקרבת הטלפון) - טלפנתי חזרה, אך הוא כבר לא ענה.בשלב זה גם בחר לנתק בנוסף את חברותנו ברשת החברתית.מאז, לא יצר קשר (שלא כהרגלו...)שאלותי:הופתעתי מרמת הקושי האישי שלי מניתוק זה - במיוחד לאור חוסר השלמות שלי עם הקשר הזה לכל אורכו.כועסת מאוד על התנהלותו הקיצונית ומבינה שזה מעיד על קווים לא מחמיאים לאישיותו - ומאידך, מבינה שגם הוא כועס.מעולם לא יזמתי פיוס במצבים דומים (ולא רק אתו...)מבקשת את עצתך.תודה מראש, אורית

אורית יקרה,
נראה שסימני האזהרה שלך היו שם עוד לפני הארועים האחרונים. ראית אותו כשתלטן, כמי שכופה עליך את רצונו, ולא מוכן לקבל לא. אולי עכשיו, הארועים האחרונים, גם הסבירו לך למה - קשה לו כשדברים מתנהלים שלא לפי רצונו ושלא לפי הקצב שלו. בלט לך עוד יותר שהוא אמנם מקצין, את אהבותיו ואת כעסיו, אבל גם שהוא אינו יציב, לא בזה ולא בזה. ובגלל שראית זאת, שמרת קצת מרחק, וניסית לשים גבולות משלך. וזו היתה התוצאה.ואז, ואת שואלת נכון: רגע, אבל הרי ראיתי את זה, ועכשיו, אני אולי אפילו שמחה שזה עלה כך, ולא כשהייתי מעורבת יותר וכבולה יותר, אז למה קשה לי עם הניתוק הזה?והתשובה היא פשוטה, אורית. כי כשהוא חיזר אחריך, התחושה היא שהוא מאוהב, מסור ומוכן להוריד את הירח בשבילך. וזו תחושה משכרת. כן, וגם משקרת, כי זה היה ביטוי לחוסר היציבות שלו. אבל התחושה המשכרת כן נותנת את האשליה, ולפחות יכולה לטעת את המחשבה, מדי פעם לפחות, על חיים טובים איתו. הכל על קרחון שעלול להתהפך בכל רגע, אבל את זה קל לראות טוב יותר אחר-כך. תחושת ההחמצה של החיים הטובים שהיו לכאורה בהשג יד, מפריעה לעבור הלאה, כי אולי את שואלת את עצמך אם פספסת משהו, ואם אולי היית מתנהגת אחרת, זה בכל זאת היה קורה. כנראה שלא. תני לעצמך חיבוק של נחמה, והשלימי את הפיכת הקרחון. קרחונים מהסוג הזה נוטים לעתים להתהפך שוב ושוב, מכלום, כי הם אינם יציבים, וגם כאשר יש בית נאה וגינה ופרחים בראשם, ואני לא בטוח שזה המקום שבו את רוצה להיות.

מדויק, מחזק ד"ר חסון. תודה מקרב לב