שלבים בזוגיות: מה קורה אחרי ההתחלה?

ד"ר חסון היקר,
שמי נורית, אני חיה עם בן זוג כ3 וחצי שנים מתוך 6 שנות חברות. בתחילת מערכת היחסים הקשר היה נפלא מכל הבחינות: תחומי עיניין משותפים משיכה הדדית ואהבה גדולה.בשנה וחצי האחרונות אני מרגישה פחות משיכה לבן זוגי-היעדר תשוקה, ומעט הרגל שמתערבב עם שיעמום.אנחנו גם רבים יותר ברור לי שהקשר נשחק מעט וזה טבעי וסביר שעם כל גבר שאהיה כל כל הרבה זמן המצב יהיה זהה אבל בכל זאת זה מפריע לי.כאשר בן זוגי יוצא למילואים אני נטרפת מגעגועים ורק מחכה שיחזור וכשהוא חוזר אנחנו רבים על דברים קטנים ולא חשובים.התחושות התעצמו כאשר בשנה האחרונה החלטנו להתחתן ואזי כל ריב נראה קריטי וככזה שמיד אחריו נשאלת השאלה האם אצתרך להתמודד עם זה כל החיים? מיד אחרי ההחלטה היתי מאושרת ויצאת מגידרי והרגשתי שוב "פיק" במערכת יחסים. יצאנו גם לטיול בעולם תקופה של חודשיים ורוב הזמן היה מקסים ונטול ריבים.לנוכח הריבים ותחושת היעדר תשוקה שמתגברת אני נמצאת בחשש האם לממש את החתונה. עלי לציין שאני בת 27 רוב חברותיי נשואות והרווקות מביניהן מתוסכלות ומציינות "שקר שם בחוץ", אני לא בטוחה אם מושג האהבה מתערבב לי עם הרגל ובכלל אני מאוד מבולבלת ולא יודעת לאן להמשיך. מפחדת לפתוח את הכול מול הבן זוג שלי כי איך אומרים למישהו שנמצאים איתו 6 שנים שלא בטוחים שאוהבים או שכבר פחות נמשכים? זה ישבור אותו ואותנו ונראה לי שלתמיד.אני חושבת שאם היתי יותר צעירה ובטוחה בעצמי היתי רוצה לעשות הפסקה ולבדוק אם הוא האדם המתאים לי ביותר, אולם שאני חושבת על זה בראציונליות אני אומרת לעצמי שכנראה עם כל בן זוג לאחר תקופה כ"כ ארוכה כנראה ותחושות כאלה של הרגל, שיעמום, חוסר משיכה היו עולות וחוץ מזה שוב עולה החשש של לאבד אותו ולהישאר לבד .אציין, עיקר הריבים שלנו הם על כך שאני לא מרגישה שהוא תומך בי אני לומדת מאוד קשה(תואר שני) ומרגישה שתמיכה ועידוד חסרים.ניסיתי מס' פעמים לשוחח עימו על הנושא ועל הדברים החשובים לי במערכת היחסים שלנו אולם כל פעם זה קצת משתפר למס' ימים וחוזר חלילה.אני אבודה אני לא יודעת האם להמשיך עם עיניין החתונה ומפחדת לעשות טעויות גורליות וגם נמצאת במצב פיננסי שלא מאפשר לי ללכת לטיפול או ייעוץ.לסיכום:1.אהבה או הרגל?2. האם לנוכח היעדר תשוקה שווה לפרק מערכת יחסים של 6 שנים?3. האם עלי לקחת פסק זמן לנוכח ההתלבטויות הקשות?4. האם עלי להשלים עם היעדר העזרה והתמיכה?אשמח לעצה טובהואני מתנצלת על המכתב המבולבל.תודה,נורית

רציתי להוסיף,כי בפעמים שחשבתי(בשנה האחרונה) על פירוק המערכת יחסים מיד צצו ועלו רגשותתלותשכן בן זוגי שנים רבות נתפס כגואל שלי, הנסיך על סוס לבן שהוציא אותי מבית ומשפחה שלא ממש תיפקדה(הורים גרושים) וכן הפחד לאבד את כל החברים המשותפים, הדירה שבנינו יחד, רכוש משותף, אני תלויה בו ומפחדת לחזור לתחושת חוסר האונים שקיננה בי לפני שהכרתי אותו, למרות שעברו כמה שנים וגדלתי ויש לי מה להציע ..שאולי בכל זאת יש להסתפק במה שהמערכת יחסים הזאת תציע ומציעה שכן מדובר בבחור חכם שאפתן מקסים שאני בטוחה שיהיה אב נהדר ובעל טוב. מצד אחד לא לעשות טעות ולהתחתן איתו.

שלום
לך..אני לא יודעת אם את מעוניינת בדעה נוספת חוץ מדעתו של היועץ אבל אני מעוניינת בכול זאת להביע את דעתי.לפי המכתב שרשמת אפשר להבין שאת במצוקה מסויימת של הרגל ביחסים, כמו כן ניכר ממכתבך שהגבר שלך הוא מקסים, ואת לא סובלת במערכת היחסים הזו.לפי דעתי האישית הבעיה שלך היא בעיה שאת עוברת כעוד "שלב" בחיים.כמעט ולא קורה מצה אידיאלי שאת נמצאת 6 שנים במערכת זוגית והאהבה תיהיה עדיין כמו בהתחלה, לא ייתכן שהמשיכה תיהיה עצומה, זה בעצם העניין, לא להתייאש ולשאוף תמיד קדימה, הרי תחשבי על זה שכשרק הכרתם הכול בא בטבעיות, המשיכה באה לבד, ההשתוקקות למגע הגיעה גם בלי שהגבר שלך ישבור עולמות.אבל כרגע, שום דבר לא בא מעצמו, צריך להשקיע בכדי שמשהו יהיה טוב, בסה"כ ניכר כי את כן אוהבת את בן זוגך, לכן, תשקיעי, תני לקשר לפרוח,. יהיו משברים, עליות ומורדות, כמו כל "שלב" בזוגיות, חתונה, ילדים, שמחה, עצב...כרגע לדעתי את פשוט עוברת את ה"שלב" של לפני החתונה וחוששת טיפה, אבל את תחששי כמו לפני כל צעד גדול, אל תתני לזה להשתלט עלייך, כי אם תכניסי לראש שמשהו לא בסדר אז זה אכן יכול לקרות וחבל.זוהי עצתי האישית..

נורית יקרה,
זוגיות עוברת שלבים רבים, ולפעמים אנחנו רוצים את הניצוצות והריגושים של ההתחלה גם בהמשך, ובדרך כלל זה לא עובד כך. תחילת הקשר, ההידלקות הראשונית, היא אכן של שיאים, ומתח וריגושים, ומשיכה חזקה. התהליך הזה נמשך זמן מה, שלפעמים הוא נמשך ימים בלבד, ולפעמים גם שנתיים ושלוש. החשיבות של הריגוש הראשוני היא בכך שהוא מסייע להתגבר על עכבות כלפי אדם שהוא זר לנו בתחילת הקשר, ומאוחר יותר אולי גם להתגבר על חסרונות בבן/בת הזוג או אי התאמות. במשך הזמן, ההידלקות הראשונית מתחלפת במה שאפשר לקרוא לו "אהבה", שהיא אולי שם כולל לאוסף של תחושות שיוצרות בנו מחוייבות לבן/בת הזוג: דאגה לבן/בת הזוג ונכונות להקרבה, סיוע וגיבוי כלכליים וחברתיים, הערכה הדדית, משיכה מינית (גם אם לא בעוצמה שהיתה קודם), תחושה של קירבה נפשית ושיתוף וכדומה. הרגשות הללו נמשכים לאורך זמן, אינם נעלמים בקלות, אם כי הם יכולים להיות מוצפים רגעית על-ידי רגשות בעלי עוצמה גבוהה מאד כמו כעס או פחד. אם את טועה בקריאת המפה, ומצפה שהתחושות הראשוניות שלך יימשכו לאורך זמן, הרי נדמה לך, בשלב הזה, שהאהבה נעלמה. אבל אולי המצב הפוך, ודווקא האהבה, שהיא נינוחה יותר ורגועה יותר, שאת קוראת לה "הרגל", היא זו שתפסה את מקומה של האש הראשונית שנרגעה.נדמה לי שמה שעוד מבלבל אותך בתחושות הללו, הוא המריבות והטינה והחשדנות שלך כלפיו, ובעיקר בעניין התמיכה והגיבוי. גם התחושות הללו מכסות ומחפות על תחושת האהבה, עד שאת מרגישה אותה פחות. העובדה שאתם רבים דווקא כאשר אתם עוסקים בהמשך המחוייבות שלכם, מעידה על כך שאתם בעיקר רבים על אופי היחסים העתידיים ביניכם, ומנסים לקבוע תקדימים שיהיו נוחים לכם. אתם לא נותנים מספיק אמון זה בזו שתצליחו להגיע לידי החלטות מאוזנות, כאשר הצרכים שלכם בעתיד יהיו מנוגדים. לכן, מה שחסר לכם הוא כנראה בעיקר החזרה של האמון ההדדי זה בזו, ואת זה עושים על-ידי פתיחות ונכונות, שיביאו לויתורים הדדיים, ואלה לפתיחות ונכונות נוספים. שכן הויתורים הללו, בין אם על צרכים או על "כבוד וצודק/ת", מעידים לצד השני, יותר מכל דבר אחר, על המשך המחוייבות, על נכונות לויתורים נוספים, ולכן גם על כדאיות המשך הקשר, מה שמגביר את האמון ההדדי, וחוזר חלילה. כלומר, מדובר במעגל של היזון חוזר, שצריך לעבור ממסלול שבו חוסר האמון הולך וגדל, למסלול הפוך, שבו האמון הולך וגדל.קשה? – כן. בלתי אפשרי? – אני מאמין שלא.מעבר לכך, קשה לי לתת לך נקודות מדוייקות יותר לפי מה שכתבת. אם הוא אוהב אותך ומעוניין בך, יש לך יכולת לכוון אותו נכון כך שילמד להעריך אותך, ובעיקר להקשיב לך כשאת אומרת משהו שמנוגד למה שהוא רוצה. וכל זה, לא בויכוח ולא בכעסים, אלא דווקא ברוח טובה ובהעברת תחושה של האושר שלך, והשמחה שלך, כשהוא עושה משהו שאת רוצה. אבל כפי שאמרתי, ההדרכה לעשייה כזו היא קשה, כי גם את צריכה לעבור תהליך בדרך, וזה לא קורה ביום, ובדרך כלל גם לא בהתכתבות קצרה, כפי שאנחנו עושים כאן.