ריגושים בזוגיות: הריסה ובנייה מחדש

שלום
ד"ר,אני רוצה את דעתך המלומדת והאנושית בנושא הבא.לאחרונה סיימתי מערכת יחסים של כשנתיים. אני יזמתי את הפרידה והסיבה הייתה בעיות רבות מדי מצד שנינו, ריבים בלתי פוסקים, עליות וירידות,פרידות מרובות והבנה שאנחנו לא טובים אחד לשני בטווח הארוך. הבעיה היא שהקשר למרות הבעייתיות הענקית שלו היה פשוט מדהים מבחינות רבות אחרות. האהבה שלי אליה הייתה החזקה ביותר שהרגשתי מעולם. הריגוש (החיובי והשלילי) שהקשר סיפק לי היה מדהים. בת זוגתי ריגשה אותי מבחינת חיצוניותיה (בחורה יפייפיה וסקסית בצורה מדהימה),הן מבחינות מנטליות ואינטלקטואליות רבות (מעניינת, מלאת חיות, יוזמת דברים,סקרנית, "זורמת" וכו') והן כמובן מהבחינה המינית (אין מילים לתאר את העוצמה של החיבור המיני בינינו) ובסך הכל המון תכונות שאני מאוד אהבתי ולא תמיד מאפיינות את הבחורה "הממוצעת" (אני מכיר קצת את "השוק"). לעומת זאת הקשר לא סיפק לי צרכים רבים ברמות רגשיות ונפשיות וכן נוצרו אצלי ספקות רבים במהלך הקשר לגביה ולגבי יציבותה הרגשית ויכולתה להיות עזר כנגדי, שאני בעצמי כנראה אינני האדם החזק והיציב בעולם.הבעיה היא שכיום אני מרגיש חלל עצום בחיי. חלל זה כנראה היה גם לפני שהסערה בדמות הקשר וחברתי פרצו לחיי , אבל במהלך מערכת היחסים החלל כוסה בעניין ובריגוש של הקשר. אני יודע שרמת ריגוש כזו ובחורה כזו הינם נדירים ביותר (אני כבר בן 30+ ומכיר את ההיצע הקיים). אני אדם בעל דרישות גבוהות וסף ריגוש גבוה (גם מספק זאת) ומערכת היחסים הזו ענתה לי על הרבה צרכים כאלה. לעומת זאת,תחושת יציבות ושלווה (לאו דווקא בגלל משהו מכוון שהיא עשתה- אלא פשוט אופייה הטבעי) לא קיבלתי שם ואני "יודע" שזה לא היה לי טוב לאורך זמן ולחיים מלאים (בית משפחה). למרות זאת אני לא מצליח הרבה פעמים "להרגיש" את הידיעה הזו ומה שעולה בי הינם רגשות של געגוע עז, עצבות, דכדוך, מחשבות מדכאות. אני ממש חושש שלא אוכל למצוא בת זוג הולמת שגם תספק לי את הריגוש (כמוה) וגם את השלווה (כמו אחרות) - נראה לי שאני נע בין שני קטבים אלו במערכות היחסים שלי ולא הצלחתי למצוא את שני הדברים באותה אחת - לפחות לא את מידת הריגוש, העניין והמשיכה שהיו לי עם האחרונה.אני מודע לכך שייתכן שאני "מכור" לאנדרלנין שהקשר סיפק לי ואצטרף תקופה ארוכה של "גמילה" ועבודה על עצמי בכדי למצוא את האיזון בתוכי ואת ההשלמה לגבי מה חשוב לי בקשר ואיך אני יכול לקיים אחד טוב. עולים בי ספקות כל הזמן לגבי ההחלטה להיפרד שאולי הייתה טעות וזאת למרות בתוך הקשר היו לי פעמים רבות תחושות מאוד ברורות שאני נמצא במקום לא טוב. עכשיו זה פחות ברור והכל מעורבב אצלי. אני מנסה להמשיל את ההגיון על הרגש במחשבה על העניין, אבל זה קשה מאוד. איך מתמודדים עם העניין? אני חושש שה"שריטה" מהקשר הזה משמעותית מדי ותפגע ביכולתי למצוא קשר נורמלי בעתיד. מדאיגה אותי העובדה שהייתי במקום שעשה לי כל כך רע מבחינות מסויימות וזאת בתמורה למילוי צרכים אחרים שלי - אני כבר לא כל כך יודע מה טוב בשבילי- אולי עשיתי מקח טעות בפרידה?תודה על התייחסותך.

ליאור יקר,
הריגוש שאתה מתאר, על הרמות הגבוהות שלו, יכול להגיע אלינו כאשר יש לנו בן (או בת) זוג שאנחנו מעריכים שהוא גבוה מעל למה שאנחנו מעריכים שאנחנו בדרך כלל מסוגלים להשיג לנו. לפעמים הריגוש הזה מתחזק דווקא בשל התנהגויות בלתי צפויות של אותו בן (או בת) זוג, שבגללן אנחנו מרגישים שקשה לנו לשמור עליהם, ושבכל רגע נתון הם עלולים לברוח לנו מבין האצבעות. ואז, כל הצלחה רגעית והבעת אהבה שלהם גורמת לנו להתרגשות של הצלחה, מכיוון שאיננו מגיעים ביחסים לידי רגיעה. מתח ההשגה והצייד, והפחד מכשלון, נשמרים לאורך זמן, אבל גם יכולים לגרום לנו לחרדות, בשל אי הודאות הקשורה ביחסים, ובעתידנו.ה"שריטה" מהקשר, כפי שהגדרת אותה, באמת יכולה לפגוע בך לזמן מה. כי בקשרים עתידיים תחפש את הצדדים הטובים, ובעיקר את הריגושים שחווית בקשר הזה, ואולי יהיה לך קשה למצוא אותם. לפעמים נוהגים לומר שסף הבררנות שלך עלה מדרגה, ואולי כמה מדרגות. אלא שבדרך אתה מחמיץ את כל אותם אלמנטים של יציבות ורוגע, המגיעים עם האהבה והזוגיות "הטובים", שגם אותם אנחנו מחפשים, אלא שהם פחות מרגשים. לכן, כאשר אתה מגיע לזה, אבל יש לך זכרונות מכל הריגושים הקודמים, יותר קשה לך להשלים עם זה. ככל שתזכור טוב יותר דווקא את השלווה שהיתה חסרה לך, יהיה לך אולי קל יותר למצוא אותה. ו.. הזמן. תן גם לו לעשות את שלו.לגבי מיקח הטעות כן או לא – אתה הוא שיודע היטב מה טוב ומה לא טוב לך, ואתה צריך לדעת אם תצליח לחיות באופן כזה לאורך זמן, או לא, על הטוב והרע במה שיש בזוגיות הזו. בדרך כלל חזרה לאותו קשר גם לא תשפר אותו, בשל חוסר הבטחון וחוסר האמון שנוצר כתוצאה מהנכונות לעזוב ומהפרידה שהגיעה בעקבות כך.