שיתוף מידע רגיש - איך עושים זאת?

יש לי חברה. גרים ביחד. אוהבים. הכל. היא רוצה שאפגוש את הוריה. בטח שאני מסכים. קבענו להיפגש איתם ביום שבת הקרוב. יש לי טחורים. אני מקפיד לשבת על כרית. אחרת זה כואב. לפגישה עם הוריה אגיע עם הכרית ואשב עליה.שאלתי אליך: זה שאני יושב על כרית מעורר חיוך אצל אנשים. לפעמים מבוכה. הרבה פעמים הזדהות עם הכאב הפיזי. זה בסדר. התרגלתי. אבל מביך אותי שהוריה יראו. לא בטוח למה. הרי אני אוהב את ביתם. לא שייך שכואב לי התחת.מעבר למבוכה רגעית, זה צריך להפריע לי?. זה צריך להפריע להם?. זה נקודה שחורה - שלחבר יש טחורים?. זה לא צריך לפסול את הקשר, מבחינתם, נכון?.אמנם זה בעייה בריאותית. אך בודאי שאינה מסכנת חיים.אם לביתך היה בן זוג, והיה באותו מצב כמוני. כלומר, מגיע לפגישה איתך עם כרית ויושב אליה. זה היה גורע מערכו?. תעזור לי להבין אם זה ישפיע עליהם.אציין שאני והחברה ביחד חמש שנים, מתוכן גרים ביחד שנתיים. כלומר, זה רציני. לפחות מבחינת שנינו. אודה על תגובתך.שלך, אבי (אביגדור).

אביגדור יקר,
ראה, זה כמו חשבון בנק במינוס, או כתם לידה או קרחת. מתישהו הם יידעו. אם אתה מרגיש שלא בנוח עם זה, אני מניח שזה בעיקר רגע הגילוי, והמחשבה שלך על המחשבות שעוברות להם בראש באותו הרגע. אולי יהיה לך נוח יותר אם חברתך תכין את הרקע, ותדבר עם הוריה ותסביר להם את המצב, כך שיהיה לך אולי קל יותר. לדעת, הרי ממילא הם יידעו מתישהו. לכן מה שאתה צריך לחפש זה את הדרך להפוך זאת למביך פחות.ואגב כך, לפעמים הדרך הפשוטה היא הדרך הקלה - לבוא, להציג זאת כעובדה, לדבר על זה בפשטות כחלק מהחיים, להסביר הסבר קצר ולא מתנצל, ולהמשיך הלאה לדברים אחרים כשזה מאחוריכם. השאלה היא מה יתאים לך יותר.