יחסים: מה עושים כשאין תקווה?

אני לא יודעת מה באמת אני רוצה, מצד אחד אני כבר לא אוהבת אותו ולא מרגישה אליו כלום, אבל מצד שני לא רע לי איתו, לא שאנחנו מסתדרים אבל לא רע, הוא חוזר מאוחר אני רוב השעות עם הילדה ביחד, אני לא רוצה משמורת משותפת ולא להתחלק בילדה, וזה מה שהוא רוצה לעשות הסדרי ראיה, אני לא מוכנה שפעמים בשבוע ופעם בשבועיים שישי שבת היא תהיה אצלו, הילדה מאוד קשורה אלי ואני קשורה אליה ללא ספק, אתמול שוב רבנו, הגעתי הביתה ב 8 עם הילדה, הבן שלו (מנשואים קודמים) (אנחנו רק לא נשואים רק ילדה משותפת.) יושב בחדר אפילו לא יוצא להגיד שלום הוא כמו רוח, נמאס לי, כל הזמן הוא חשוב שאני הלא בסדר, אבל מה שאני מרגישה שהוא נותן לבן שלו יותר מאשר הוא נותן לבת שלו, וזה מכעיס אותי, מה אותה אומר על זה שאיך אפשר להרגיש זוגיות איך אפשר להרגיש שלווה בטחון, שכל דבר אנחנו מתחלקים חצי חצי בחשמל, מים, גז, ארנונה, גן,? וכן קניות שהפסקתי כי אני לא חושבת שאני צריכה להשתתף בקניות לבן שלו, אני לא חושבת שאני צריכה להתחלק במעדנים ובממתקים שהוא קונה לבן שלו שהוא נותן לו לביה"ס, גרשתו לא משתתפת בבגדים לילדה שלי.אני לא יודעת מה לעשות?באמת אני נורא משתדלת ואני כן רוצה שהמערכת שותפות הזאת תהיה מערכת זוגית ולא מה שאני מרגישה שותף, אני כל הזמן מרגישה אשמה במה שאני עושה ומה שאני גם משתדלת לעשות, בערבים כבר אין לנו שיחות כי הוא חוזר ב 9 וזה בסדר אין לי בעיה אבל אני כבר עייפה יש לי משרה בבוקר בעבודה עד 4 ומ 4 וחצי אני עם הילדה אין לי כוח, משרה שניה היא הרבה יותר קשה והרבה יותר כייפת כמובן, אבל היא מעייפת והוא לא מבין את זה, כשאני מתיישבת אחרי שהילדה נרדמה וזה ב 9וחצי 10 היא לפעמים במיטה ועדיין לא נרדמת גם קוראת לי מספר פעמיים, והיא לא רוצה שהוא יבוא, רק אני, אני מתיישבת ובום נרדמת העיינים אני לא מצליחה להחזיק אותם פשוט נרדמת.נכון שאני לא מתייחסת אבל אני עייפה אני ערה מ 6 בבוקר אני זאת שמלבישה אותה שמתעוררת בלילה שהיא צריכה אותי וקוראת לי לפעמים פעם פעמים ולפעמים יותר היא רוצה כמובן רק אותי, אני זאת שלוקחת אותה לגן כל בוקר, ו3-4 פעמים אני מוציאה אותם מהגן ולא לדבר על שבתות שאני איתה והוא קופץ כל הזמן לעבודה או ישן עד 2 בצהרים, אז אין ספק שהיא רוצה רק אותי ומרגישה טוב בחברתי.אני לא יודעת מה לעשות בקשר הזה שיש לי איתו?ואני לא יודעת אם אפשר לשנות משהו וכמה אפשר עוד להשתדל?והאם אחרי כל הסיפור הזה אתה חושב שיש לי טעם להשאר?אלפי תודות

מישהי יקרה,
את מתייחסת למכתבך 6 שאלות למטה. והאמת היא שלא ענית ישירות לשאלה שלי - כשאת אומרת לו שאת לא אוהבת אותו יותר, האם את רוצה שיאמין לך או שאת רוצה שלא יאמין לך?אבל קיבלתי ממך תשובות עקיפות. ובהן - שאת בעצם לא יודעת מה את רוצה ממנו. אלא שכאשר את לא יודעת מה את רוצה ממנו, לא פלא שהוא מבולבל, ולא פלא שהוא מגיב רע - כי הוא לא רואה תקווה.אתלא נותנת לו תקווה. זה מעגל רע שאתם נמצאים בו - ייתכן מאד שהוא באמת לא בסדר בסידרה של דברים. אבל כשהוא חושב לעצמו: "אבל ממילא היא לא אוהבת אותי, אז אין לי סיכוי להגיע לאיזו שהיא אוירה טובה, אז לפחות שאלחם על הכבוד שלי", את נפגעת יותר ואוהבת אותו עוד פחות, וחוזר חלילה.חשוב שתביני שמה שאת אומרת משפיע על מה שקורה, ושכאשר את אומרת שאת לא אוהבת אותו יותר, הוא מתייאש ממך גם אם לא זו כוונתך. הוא שומע את מה שאת אומרת, לא את מה שאת מתכוונת לומר, כך שאמירות כאלה לא מועילות לך.יש דרכים לפתור זאת, אבל קחו אחריות - לכו ליעוץ זוגי. יתכן שלא תצליחו לפתור זאת, ובמצב כזה גם הילדה מפסידה. הילדים מפסידים הרבה מאד כשההורים שלהם רבים - וחלק מזה זה בטחון עצמי, וחלק מזה זו יכולת תקשורת נכונה וטובה במצבים של אי הסכמות, וחלק מזה זו הבנה שהעולם אינו בטוח. כך שלחיות ביחד ובמריבות קשות וכשלילדים אין מודל של זוגיות טובה ליידם, זה לא מסייע לילדים. ככל הנראה עדיף לילדים לחיות ללא מודל זוגיות ברור מאשר עם מודל של זוגיות רעה. אז לכו ליעוץ - כי יש סיכוי טוב שתלמדו לטפל בזוגיות שלכם, או לפחות לפתור אותה כך או כך בדרך שפויה שתועיל לשני הילדים - לילדה המשותפת ולילד שלו גם יחד - וגם לכם.