שיקום יחסים: מה לעשות?

שלום
אורן,אנסה לתאר לך במילים מצומצמות עד כמה שאפשר מצב מאוד לא פשוט ואשמח לשמוע את עצתך. אני ובן זוגי בני 35, יש לנו ילדה בת 8, היינו ביחד כ-13 שנים.בשנים האחרונות היחסים בינינו עברו עליות ומורדות. לפני כשנה היה לי רומן שנמשך מספר חודשים, כשחתכתי נכנסתי לדיכאון שלא טיפלתי בו. לאחרונה בן זוגי החליט לפרק את החבילה ועבר לחיות בנפרד, בשבועיים האחרונים הוא חי עם בחורה לא ישראלית שעובדת בחברה שלו ובאה לארץ לכחודש בענייני עבודה. אומר שהם מאוהבים. היא צעירה ממני משמעותית ונראית טוב.יחד עם זאת הוא בא להיות בבית עם הבת שלנו 3-4 אחרי הצהריים בשבוע. חלק מהזמן אני גם כן נמצאת בבית והיחסים לרוב שקטים, מחוייכים, יש הרבה מגע חברי, ולעיתים לא רק חברי. לפני כמה ימים היה מגע מיני חלקי ווים אחרי זה גם שכבנו.הסקס היה ביוזמתי והוא לא התנגד יותר מדי.כאילו הייתי זקוקה להוכחה שהוא עדיין נמשך אליי.דיברנו הרבה על הבגידה שלי לפני כשנה ועל זה שחתכתי את הרומן. וגם על כך שאפילו לרגע לא חשבתי לעזוב את הבית. אבל מבחינתו הבחורה מהעבודה זו תוספת נחמדה, הוא טוען שהיה עוזב בכל מקרה כדי להבין מה קורה, ועם אופציה שאולי לחדש את היחסים בעתיד. (הוא התחיל בקשר וירטואלי עם הבחורה עוד לפני שסיפרתי לו על הרומן שלי)אני כרגע מאוד מאוד רוצה לנסות לשקם אם עוד אפשר, ונדמה לי שתהייה אפשרות לכך כשהבחורה תחזור לארצה. זה לא קל להגיד את זה, אבל אני מאמינה ששנינו היינו צריכים את הסטייה הזו הצידה מהנישואין כדי לחזור לקשר חם ואוהב שהיה לנו בעבר.כמעט בכל פעם שאני רואה אותו אני אומרת שהתגעגעתי ושאני אוהבת אותו וזה תמיד נאמר מהלב. לעיתים קרובות הוא עונה לי בחזרה באותן מילים, אבל בתוספת של "תני לי מרחב, תני לי זמן".שנינו בטיפול אישי אצל מטפלים שונים.אורן, אני יודעת שאני מתארת מצב לא טריוויאלי, אבל יחד עם זאת אשמח לשמוע איך כדאי להתנהל פרקטית במקרה כזה. האם להרפות? האם לנסות ליזום עוד מפגשים מיניים? איך לא להרוס את מה שעדיין נשאר?אין בי כעס על מה שקרה ואני רוצה לאחד את המשפחה בחזרה - זה מה שחשוב לי כרגע.

Mיקרה,
את מתארת יחסים שלא היו יציבים, משני הצדדים, שניכם, כל אחד בדרכו, חיפש פתרונות לקשיים האישיים שלו מחוץ למערכת הזוגית, ועכשיו את רוצה לשקם את הקשר. האם גם הוא רוצה? - את לא בטוחה, כי את מקבלת מסרים כפולים. האם יש סיכוי טוב יותר כאשר המפגשים ביניכם הופכים להיות גם מיניים? - אולי כן. ולו רק כי זה קצת הורס לו את הקשר שיש לו, והוא מחוייב כתוצאה מכך להרגיש פחות מחוייב אליו. האם זה מוסרי?- כנראה שניכם מבינים שיש עם זה בעיה. האם זה טוב לך? - אני לא יודע. אולי, כי את רוצה לאחד את המשפחה, וזה עוזר ליצירת צעד בכיוון, אבל השאלה היא אם הקשר ביניכם יצליח להחזיק מעמד לאורך זמן, לאחר שהאמון ביניכם נשבר. זה לעבוד הרבה על הקשר ועל בניית אמון.העניין הוא ששניכם כרגע הולכים לטיפול - בנפרד. טיפולים נפרדים לא בהכרח מחזקים את הקשר הזוגי. אני בטוח שבעבודה עם המטפל שלך את עובדת בין היתר, ואולי כדבר מרכזי, על השאלה אם ואיך לגבש מחדש את הקשר שלך עם בעלך. כלומר, בדיוק על השאלה שאת שואלת אותי. מכיוון שלמטפל/ת שלך יש הכרות טובה יותר איתך ועם היחסים שביניכם, סביר להניח שתקבלי דרכו או דרכה הכוונה טובה יותר, ובכל מקרה לא ממני ולא ממטפל/ת שלך את אמורה לקבל עצה מה לעשות. את אמורה להעזר בטיפול כדי לשקול דרכים, וכדי להבין מה הכי נכון לך.העניין הוא שאתם עושים את הטיפול בנפרד, כך שהציר המרכזי הוא שני אינדיבידואלים. לו הייתם הולכים לטיפול זוגי, מה שהיה עדיף, הציר המרכזי היה קודם כל הזוגיות שלכם. לא תמיד הטיפול הנוכחי ילך בכיוון הזה. אם את מכוונת את הטיפול שלך בכיוון הזוגי, לשם הוא יילך. אני מניח שזה מה שאת עושה, ואת צריכה להעזר בו כדי לקבל כלים תקשורתיים לקשר שלך עם בעלך, וכלים להתמודד עם האפשרות שזה לא יילך, ואולי עוד לפני האפשרות שזה לא יילך, כדי לפחד פחות לנסות.

אורן, תודה רבה על התגובה הרגישה והכנה.