שיפור תקשורת בזוגיות: עצות ופתרונות

שלום
ד"ראני נמצאת במערכת זוגית כבר שנה. בן הזוג שלי נוטה לקונפליקטים במידה גבוהה מאוד: זה מתבטא בהיטפלות לדברים שוליים מאוד ודיי רגילים בחיי היום יום: כמו משהו שאמרתי או שאלתי או עשיתי, שבן אדם אחר לא היה רואה או שם לב לדברים כאלה. כמו למשל:למה אתה עושה ככה ולא ככה? הוא יכול להגיב ב-מה את לא מבינה, למה את שואלת שאלות כאלה, למה את לא חושבת לבד.. ממש להתפס בזה ולחפור ולחפור.. ואחרי שאני כבר לא אומרת שום דבר, הוא עדיין "טוחן" לי את המוח עם העניין. ככה הוא נטפל אלי ולהורים שלו (שהם די שקטים כאלה עדינים לעומתו והוא כאילו לא רואה גבולות), לעומת זאת בחוץ הוא חמוד ומתבייש לפעמים, והוא בסדר ולפי המראה חיצוני שלו לעולם לא יגידו שהוא כזה... ואמנם חברים שלו ובמיוחד במחיוחד המשפחה: הוריו, אחיו ואני יודעים שהוא עקשן (כשהוא מתעקש על השטיות האלה, מיילה היה אומר מילה או שתיים ועוזב אבל הוא ממש טוחן את העיניין אפילו כשהאחרים עוזבים ואומר משפטים כמו: אתם לא מבינים, אין לכם שחל ומוכיח את צדקתו בכל המאמץ למרות שלי זה כבר לא מעניין בכלל ואני לא מעוניינת בלהתווכח ולהוכיח מי צודק ומי לא אלא בלנהל דו שיח שכל אחד יבטא ויגיד את דעתו והאחר יסכים או לחא יסכים, ואמרתי לו את זה מלא פעמים והוא כאילו לא שומע- לא שם לב לזה, הוא בשלו- לא יכולים להיות 2 אנשים צודקים, אחד צודק ואחד טועה, ואם אני יודע משהו אז זה ממקורות שונים ואני לא אגיד סתם. ומאוד קשה איתו- ןלדבר איתו זה כמו לדבר אל כיר ולי היה תמיד חשוב שתהיה תקשורת טובה בין בני אדם. וכיוצא מכך הוא גם מדבר בצורה אגריסיבית לפעמים אלי ולהורים שלו (לא מקלל או משהו) דברים כמו: מה אין לך סחל? או את תסגרי את הפה שלך.. זה התחיל כעבור חודשיים בערך אחרי שהתחלנו לצאת, כשכבר אהבנו והיה לנו טוב ביחד לפני שכל העניין הזה התחיל.. אחרי זה אני בכיתי הרבה כי לא הבנתי מה הוא רצה ממני, ומה עשיתי לא בסדר... (תמיד הוא ישר אחרי זה התנצל ואמר שהוא מטומטם וכמה הוא אוהב אותי..) אחרי זה הבנתי שהוא כזה- משיחות עם אמא שלו (שאחרי זה הבנתי שהורים שלו גם התעייפו מהתגובות שלו ולהלחם איתו, אז הם "אוכלים" את זה), אחרי זה אני התחלתי לענות לו ולהעמיד אותו במקום, שזה עבד, אבל דיי, כמה אפשר... ניסיתי לענות לו ב"שפה שלו" (את לא מבינה!, לא- אתה לא מבין!) אבל אז הרגשתי שהמוח שלי מטתמתם... ניסיתי להעביר דברים הלאה.. גם עבד במידה מסויימת. הרבה פעמים אמרתי לא בכל הדרכים האפשריות- שככה לא מדברים, יש צורה להגיד דברים, לא אליי ובמיוחד לא להורים שלו, זה לא מכובד ועוד ועוד... והוא בשלו- הוא לא מסכים איתי, ובעיניו זה לא עניין של כבוד... עוד...עכשיו לאחר שנה הוא השתפר לגמריי ממה שהיה בהתחלה, הוא הרבה יותר רגוע, פחות אגרסיבי בתגובות ולוקח דברים בקלות יותר. חשוב לציין שהוא בן אדם טוב לב, איש משפחה, איש זוגיות שזה חשוב לי לא פחות... הוא לומד לתואר קשה- אמא שלו אומרת שכל זה התחיל במיוחד עם תחילת הלימודים...אני יודעת שהתגובות שלו וההיטפלויות זה מחוסר בטחון וחולשה, השאלה איך אני מלמדת אותו לרדת מכל הטימטום הזה של הדברים השוליים עד הסוף, וכיצד אני גורמת לו להבין שיש צ-ו-ר-ה ל-ד-ב-ר??? הרבה פעמים חשבתי שהבן אדם לא מתאים לי ושצריך להפרד, אבל להפרד זה הכי קל (כבר נפרדתי ממנו 3 פעמים אגב, שהוא ממש לא רצה- הרגיש שהוא מאבד אותי והיה הכי נפלא בעולם) אז לפני שאני מחליטה לעזוב וללכת (שחבל לי אגב מאוד.. ואחרי הכל אני אוהבת אותו והוא אוהב אותי...) האם יש דרך לשנות את זה?

דבר נוסף- אני בתחילת הקשר, גם לא הבנתי אותו- חוץ מזה שהוא מגיב בצורה מוגזמת, הוא גם מסביר את עצמו- את "ההגיון" שלו בצורה שצריך להתאמץ בשביל להבין אותה... בהתחלה לא ידעתי איך לקשר דברים שהוא אומר, למה לקשר ולמה הוא אומר את זה בכלל, מה הוא רוצה ממני??? ולא הבנתי- למה זה רק בבית ולא בחוץ- ובחוץ כולם מבינים אותו, ולמה הורים שלו לא מגיבים?? עד שהבנתי שהם פשוט התעייפו ממנו ושבאמת צריך כוח בשבילו.. עד שלמדתי להבין אותו (שלדעתי צורת ההגיון שלו לא פשוטה וצריך להתאמץ בשביל להבין, לא יודעת איך החברה בלימודים וכל השאר, אבל הוא לא בן אדם שסתם זורם בשיחה, כמו שהוא אומר- הוא "חושב"לפניי שהוא אומר.. ולדעתי זה עוצר אותו מלזרום.אבל כמו שאומרים- אם הוא לא רוצה, אני לא "אכניס" את זה לתוכו.. אז מה הדרך? הוא עקשן וחושב תמיד שהוא צודק, יודע הכל וכולם לא יודעים ותמיד כולם אשמים אצלו בהכל.. אפילו פעם נפלה לו כוס כפה על השטיח, הוא התעצבן, והפך את זה ככה כאילו שזה אני אשמה, שאני בכלל הייתי בחדר אחד- אם הייתי הולכת לבד ולא הייתי קוראת לא הוא לא היה לוקח את הכוס וכו, וכו,.. ואני חשבתי: אלוהים, עד לאיפה בן אדם יכול להגיע? אחרי שזה נרגע גרמתי לו להסכים שזה ממש לא היה הגיוני כל העניין הזה...

ענבל יקרה,
מכתבך ארוך מדי. והוא נותן לי שוב הזדמנות לבקש – אנא קצרו אם אתם רוצים שאקרא את כל המכתב. קחו בחשבון שאם אני צריך לקרוא הרבה, יהיה לי פחות פנאי לכתוב בתשובה, או שאצטרך לקרוא בחטף, כפי שעשיתי הפעם. צר לי.התקשורת ביניכם ללא ספק מורכבת, ובנויה לא רק מהמילים שאתם אומרים, אלא גם מהמעשים שלכם. הפרידות שלך ממנו הן חלק מהתקשורת שלך איתו, והן אפילו עבדו (כי אז הוא התאמץ), אבל יש בזה סיכון, ולא רק הוא מתעייף מזה, אלא גם את.את אומרת שהוא השתפר, ועזרת לו לעשות זאת, אלא שנדמה לי שאת מתעייפת מדי פעם לעשות זאת לבדך. את גם אומרת שהפוטנציאל שלו טוב, ואת לא רוצה לאבד אותו. אז אם אתם מוכנים לזה, אולי מוטב לקחת עזרה, כלומר, יעוץ זוגי. כי אם לא תעשו זאת, תצטרכי להמשיך ולעבוד על התקשורת ביניכם איתו לבדך, והשאלה היא באמת א. אם יהיה לך כוח, ו-ב. אם את עושה את זה בדרך האופטימלית. התעודדי מכך שאת מצליחה. אבל תביני שאם את רוצה להמשיך, את צריכה הרבה סבלנות. ובדרך כלל סבלנות גם עוזרת להסביר נכון, ולשים גבולות מבלי לגרום לצד השני לכעוס או להיפגע.