שיפוטיות בקשר: מתי היא מזיקה?

שלום רב,
התחלתי לצאת עם גבר בשנות השלושים לחיוו שהתרחק מהוריו ועשה עליה לבדו חי בארץ כמה שנים ,אני מאוד מחבבת אותו והוא ניראה גבר מרשים ועם זאת יש לי חשש מפני העתיד שמא יהיו לעיניין הריחוק ממשפחתו שלו השלכות על הקשר ועליי. בהתחשב בכך שאדם שאינו קרוב למשפחתו ומוכן לעזוב כך את הוריו,דבר שאני לא היתי מעלה בדעתי לעשות... גם כן אולי שעלול לרצות תמיכת יתר(בשל היותו רחוק מאימו ) ולא לדעת מהו קשר משפחתי חם ואוהב, וגם בעתיד כשיהיו ילדים זה עלול להשפיע.זה מפחיד אותי ואני לא יודעת איך לאכול את זה, אני כבר מבוגרת מידי בשביל לחשוב קצר, אני צריכה לחשוב יותר לטווח ארוך ואני מאוד חוששת להרוס לעצמי כרגע.אודה לעצתך בנושא.

נדיה יקרה,
את שיפוטית, ולמרות שיש ערך לשיפוטיות (כי זה חוסך לך בזבוז זמן עם מי שלא מתאים), שיפוטיות לא תמיד מוצדקת. כלומר, בלי הכרות טובה היא גם מקור לטעויות.תארי לעצמך שהיית מכירה מישהו מרשים אבל, נגיד... נמוך, או מגמגם, או בן יחיד, או בן תשיעי, או אוהב ללבוש צבע אדום, או קשור מאד לאמא שלו. אולי גם אז היית אומרת שלא מתאים לך. אז אם זה באמת מפריע לך, ומפחיד אותך, אז עזבי, וחפשי מישהו שלא יפחיד אותך.האמת היא שאני כותב את זה מתוך ידיעה שגם לו הייתי כותב לך רק: אם זה מפחיד אותך, תעזבי, אני חושב שלא היית עוזבת אותו, רק אולי מפחדת קצת יותר. אני מעריך שמה שרצית הוא בעיקר חיזוק להחלטה להישאר איתו, כי את ההחלטה כבר עשית. סמכי על האינטואיציה, כי בכל התחלה יש הרבה אי ודאות. ולאחר שהחלטת, הניחי לכל המחשבות האחרות אם את יכולה, כי הן תפרענה לך יותר הרבה מאשר עצם העניין עצמו. במילים אחרות – אולי זה לא הוא, זו את.