התאהבות: האם אהבה קיימת?

שלום רב
ד"רהאם לפי הפסיכולוגיה האבולוציונית קיים דבר כזה אהבה?אני לא מאמינה באהבה כבר...פעם הייתי תמימה והאמנתי, ואולי הייתי ברת מזל וקיבלתי אחת כזו במתנה, לפחות בערך,המעט שהיה, בשנות העשרים לחיי חוויתי אהבה הדדית אבל תמיד הייתי בספקות ושאלות ובסופו של דבר יצאתי מהקשר בהרגשת השפלה שהכול היה בנוי מאינטרס, שקר אחד גדול שהתפוצץ לי בפרצוף, החצי השני , האחד וכל השטויות האלה. ושהגבר השפיל אותי ועשה ממני קטנה, ככל שאני חושבת אחורנית על דברים שקרו זה ברור לי יותר.לפני כמעט שנה היתי בקשר נוסף, ואני כבר בגיל 30,התאהבתי מעל הראש אבל לא זכיתי ממנו לאהבה והקשר נגמר אחרי זמן קצר .ושוב פה למרות שסיפרתי לו על הקשר הקודם והוא זה שבכלל אמר שלא זכיתי להערכה מבן זוגי לשעבר, מצא את עצמו עושה לי בדיוק את אותו הדבר!!!!ונהנה מלהקטין אותי, גם בחברה.הוא דאג לרפד את התחושה הזו וליצור אותה בכוונה כדי שלא ארגיש חס ושלום טוב כלפי הקשר וכלפיו.כל זה מורכב מאוד כמובן גם מכך שאני הייתי יותר מידי כנה לגבי רגשותיי כלפי עצמי והסביבה.ויש כמובן חוקים שוב:להעמיד פנים, להראות אסרטיביות בלה בלה...כל השטויות האלה.אז למי שבאמת אמיתי, או אמיתי עם עצמו ועם רגשותיו, כזה אחד שלא חושב שהוא כזה גדול אולי אפילו די קטן...ומבין שרגשות האדם מורכבים משלל אינטרסים סמויים שאפילו הוא עצמו לא מודע להם לרוב-אולי עלול להתאכזב מכל האשליה הזאת? שאין דבר כזה אהבה? שזה נועד רק על מנת לשרוד? כדי שלא נשתגע??ככל שאני חושבת על זה יותר,ברור שזה נשמע שאני אדם אומלל,יש מצב שאני כזאת.שורה תחתונה... אני הולכת לפגוש מישהו חדש לשם שינוי ומקווה לא להרוס את זה...אז מקווה שאולי תשובתך תחזק אותי כמו תמיד ואולי לשם שינוי המישהו הזה יגרום לי להרגיש טוב עם עצמי בלי לרצות משהו בחזרה.

שולמית יקרה,
מצד אחד את שואלת אם קיים דבר כזה כמו אהבה, ומצד שני את מספרת שהתאהבת מעל לראש. כלומר, אם זו המציאות, כנראה שאהבה קיימת. ומיכוון שמרבית בני האדם חווים אותה בזמן כזה או אחר, אז איך אפשר להתכחש לזה? הקושי שלך הוא האכזבה מכך שהאהבה שחווית לא היתה דו צדדית.נכון שאינטרסים קיימים, בצד האהבה, ובדרך כלל גם מעודדים אותה – כלומר, כאשר מצאנו מישהו שיש בו הרבה דברים טובים (אינטרסים) קל לנו יותר להתמסר לרגשות שלנו. אבל יש גם אינטרסים וגם רגש, וגם אם הם הולכים פעמים רבות יד ביד, לפעמים הם נמצאים דווקא בקונפליקט. ואולי בעיקר במקרים כמו כאלו שאולי את חווית - שבן הזוג נראה מוצלח, אבל גם לא רוצה מספיק (כלומר, כאשר האינטרסים שלכם מנוגדים).אם את הולכת לפגוש מישהו מוצלח, ותרצי לתת לזה צ'אנס, תצטרכי להסיר הגנות ולהתמסר רגשית. וכדי שזה יהיה דו צדדי, הוא יצטרך לעשות את אותו הדבר. נכון שיש בזה סיכון, ולכן הרבה תלוי גם ביכולת שלך ושלו להתמסר גם לסכנה שהאהבה הזו תכזיב, שהן תלויות ביכולת שלכם להתמודד עם אכזבה, אם תבוא. ככל שקשה לך יותר להתמודד עם אכזבה, כך יהיה לך קשה יותר להרשות לעצמך להתאהב.

המון המון תודה!אני אזכור את דברייך!

יש לי עוד שאלה....מקווה שזה בסדר לשאול...?עד כמה לתת לעניין "המשחקים" לשחק תפקיד בהכרות הראשונית? עד כמה אדע שלא עברתי את הגבול בנתינה לצד השני? איך יודעים מתי למשוך את החוטים ומתי לא....?

שולמית יקרה,
זה לא משהו שאני יכול ללמד אותך במכתב חד פעמי. מה עוד שכולנו טועים בזה לפעמים. לפעמים, דווקא כשלא משחקים, מגיעים לניצחון הגדול ביותר. אבל בשביל זה את צריכה את הפרטנר המתאים. לכי לפי האינטואיציות שלך

אין לך מושג כמה אני מודה לך! מקווה שהאהבה תנצח בסוף!