שינויים בקשר זוגי: מה גורם למשקעים?

ד"ר אורן היקר
אני נשואה מזה 18 שנים, יש לנו שלושה ילדים בגיל התבגרות. 17, 12, 13.כלפי חוץ וגם כלפי עצמנו בד"כ אנו חיים כמו זוג יונים. עברנו משברים כלכליים מן החמורים שיש כולל ויתור על הבית עי הבנק הוצאות לפועל וסיוטים רבים ולמרות זאת נשארנו ביחד למרות כל המכשולים. אנשים סביבנו מלבד הקרובים ביותר לא ידעו על מצבנו. טיפחנו ילדים שעד היום לא ידעו שהיינו במצב כזה כי הכל הוסתר מהם במומחיות רבה. (סתם דוגמא כשעיקלו לנו טלויזיה אמרנו שלקחו לתיקון , כשעברנו מוילה לבית בן שני חדרים וחצי אמרנו כי עדיף בית קטן עם גינה בחצר המשותפת וקרוב לביה"ס מאשר בית על כביש גדול וסואן. הילדים האמינו לכל ואמרו בפה מלא שהם מאושרים. לא ויתרנו על צחוקים ויציאות עם הילדים למרות שבאופן אישי בקושי היה לנו לצרכים האישיים שלנו.רק היום בני בן ה17 מתחיל להבין מה עברנו, אני גם משוחחת עמו על זה לפעמים והוא לא מאמין שבגיל 10-11 הוא לא קלט כלום והוא מחזק את מה שחשבתי שהוא תמיד הרגיש מאושר. כיום מצבנו הכלכלי השתפר לעין ערוך במאמץ משותף של בעלי ושלי.אבל - מידי פעם אנו רבים על "שטויות" . כאלה שטויות שאחרי שעה לא היינו זוכרים על מה רבנו. אבל -על כל שטות כזו יש ברוגז שיכול להימשך עד שבועיים. דבר שמטריף לי את הדעת. אנו מסתובבים בבית מבלי לדבר האחד עם השני. מוותרים על תוכניות , לפעמים בילויים ואירועים ששילמנו עליהם מראש. חיים שלמים במהלך אותם שבועיים ביננו מפסיקים לתפקד.בימים כאלה אני במאמץ רב מאד ובקושי עצום מטפלת בבית ובילדים עם דיכאון ולב בוכה. העיקר שהם לא ירגישו ושיהיה להם טוב.אבלבתקופה האחרונה מריבות אלה קורות כמעט כל שבועיים שלושה.הילדים גדולים ומבינים.והכי חמור - בעלי שמעולם לא התפרץ עלי (הוא יותר מאופק ממני) החל במריבות אלה לצעוק עלי מאד ועוד ליד הילדים. דבר משפיל ביותר.מה עושים?השתיקות הממושכות בבית משגעות אותיאני מתביישת להסתכל בעיני הילדים ומרגישה ממש מתביישת מהם בגלל שהם נכחו בסיטואציה שהוא צעק עלי ככה לפניהם כאילו אני לא האמא המוערכת שלהם יותר.והכי חמור - אחרי שבועיים הריב מסתיים במיטה למרות שבימים כתיקונן-בעת שיחות נפש ביננו , התחננתי שנסיים מריבות עי שיחה ביננו וליבון עניינים ולא במיטה רק מתוך משיכה גופנית. כי הגוש נשאר בגרון , אין חרטות אין סליחות, או התנצלויות ואני מרגישה שנאה לעצמי שהתמסרתי למשיכה ביננו אחרי שנגרם לי סבל רב בשתיקות ממושכות . היוזמה במיטה בימים אל היא תמיד שלו והוא יודע לא לוותר שבא לו למרות שאני כועסת.נראה לי שכל הדיבורים ביננו והסיכומים שלא יהיו שתיקות, שאני סובלת מכך, ועשיו דבר חדש -שלא יצעק ליד הילדים, הכל נופל על אזניים ערלות.מה עושים?תודה וסליחה על ההשתפכותאני פשוט בשלב ששבוע לא דיברנו :-)

גיל יקרה,
שינויים באיכות הקשר קורים לא אחת כאשר חל שינוי בתנאים ובלחצים. אצלכם, דווקא כאשר הלחצים היו גדולים, תפקדתם היטב, שיתפתם פעולה, ושמרתם על איפוק כאשר היה קשה. והנה, דווקא כאשר הלחץ השתחרר, אולי אותם לחצים שהיו קודם ביניכם, וכל אותם הדברים הקטנים שהצלחתם לדחוק הצידה כי היו דברים חשובים יותר, עלו על פני השטח. חבל. ונדמה לי שאת מוותרת לו במיטה, גם כאשר מחניק לך בגרון, כדי שלא להרחיק אותו עוד יותר, ולא משום שאת מרגישה קרובה אליו באותו רגע. ויש בזה משהו. כי אם תרחיקי עצמך כאשר את מרגישה נכנעת ומושפלת, יכול להיות שהוא יכעס עד כדי נסיון לפוצץ הכל (ואולי אני מקצין), אבל גם יכול להיות שסרוב שלך, מנומק היטב, ייצור פתח לדיאלוג. כועס בהתחלה, אבל דיאלוג, שבו אולי גם הוא יקשיב לך.חבל שתמשיכו כך, ואני חושש שלבד אולי יהיה לך קשה לשנות משהו באופן עמוק יותר. ראוי שתלכו ליעוץ זוגי, להבין את המשקעים הללו, ולסמוך על העוצמה שהיתה לכם ברגעים הקשים, שתיצור את הדבק הזה בעת הבנייה מחדש.