שינוי רגשי וזוגיות: מה לעשות?

אני בת 18,היה לי רק חבר אחד רציני והיינו 8 חודשים ביחד , ומאז אני המון המון זמן בלי בן זוג.זה נורא חסר לי,במיוחד שלאחותי ולכמה חברות שלי יש בני זוג נורא אוהבים והן מספרות לי תמיד על החברים שלהן ועל האהבה הגדולה שיש להן.הבן זוג הראשון שהיה לי,נורא אהב אותי,הייתה אהבה מאוד גדולה אבל הרגשתי מאיזה שהוא בחינה שהוא לא שומר עליי ונותן לי את הכבוד שמגיע לי.אני מרגישה שאני צריכה שגבר ישמור עליי,יגן עליי,יכבד אותי,אבל יכול להיות שזה בגלל שלא היה לי אבא ששמר עליי או אח גדול,תמיד הסתדרתי בעצמי.אני מרגישה שאני צריכה להרגיש שמגנים עליי,שאני אהובה ומכובדת,אבל אני מרגישה שאני צריכה יותר דמות אבהית מבן זוג.אני מרגישה גם שלא קל לי להיפתח לבנים,שאני ביישנית מידי איתם והייתי רוצה יותר לזרום ולהיות קלילה.אני מרגישה לפעמים שבנים מתרחקים ממני כי אני נראית טוב והכל טוב אצלי ובכל זאת עד עכשיו לא היה לי חבר כבר המון זמן.אני יודעת שאני עדיין צעירה ואפילו עוד לא התגייסתי לצה"ל,ושהאהבה צריכה לבוא עם הזמן אבל אני לא יכולה יותר להיות לבד..אני צריכה מישהו לחבק אותו ,לנשק אותו זה נורא חסר לי:\ אני לא יודעת איך יותר להיפתח ולהשתחרר.אשמח אם תתנו לי כמה עצות,תודה רבה.

שני יקרה,
את מדברת על תהליך, של שינוי רגשי שלך, ולא על עצה בפורום. רשימת עצות לא תספיק, כי אני יכול בקלות לומר לך לקחת דברים בקלות, שתקחי את הזמן כי את צעירה עדיין, ושאת נראית טוב (את אמרת!), ולכן בנים תמיד ירצו אותך. לא כולם יידעו שלא היה לך חבר הרבה זמן, ולא כולם מסתכלים על זה. ושהדברים משתנים כאשר החברה משתנה (צבא, לימודים), ועוד ועוד. והכל נכון. אבל את צריכה לעבור תהליך, ותהליך לוקח זמן.פעם, בגיל של הורייך ומעלה, הסטוריה של חבר רציני, בגיל 18, היתה דבר נדיר. כולם קיבלו זאת כמובן מאליו. עכשיו המצב השתנה. מה שאומר שנקודת המבט של החברה משפיעה מאד על מה שאת מרגישה. כשצעירים, היא משפיעה יותר. בגיל מאוחר יותר היא גם כן משפיעה, אבל פחות. הנורמה גם מעמידה לך מראה מול העיניים, ואת משווה עצמך לאחרים. גם זה משפיע. מוקדם בשבילך מכדי להגיע לטיפול פרטני. פני החברה שלך גם עומדים להשתנות באופן דרמטי (צבא/לימודים/טיול (?)). כל מה שאני יכול לומר לך לכן הוא להתאזר בסבלנות, כדי שכאשר יהיה לך מישהו לחבק, שזה באמת יהיה נכון, ושגם הוא יהיה שם כדי לחבק אותך בחזרה.