שינויים בזוגיות: מה עושים?

התחתנתי בגיל 19 עם מי שהיה בן זוגי 4 שנים וכשהתחתני חשבתי שהוא משהוא אחד ועכשיו כעבור שנים גיליתי ...(אחרי 2 בנות שילדתי )שהמציאות היא אחרת ממה שאני רואה אותו וקשה לי לקבל אותו איך שהוא .הוא מקבל אותי איך שאני .אני הגעתי למצב שאני לא מרגישה אליו סוג של משיכה אהבה ורק יש לי אליו רגש שיטחי ויאוש רב ממנו ...הבעיה שלי היא שאני מבולבלת ...מצד אחד אני רוצה אותו ובית שמח ו2 בנות מאושרות אבל בפעול זה לא קורה ומי יודע עם זה יקרה ...פעם אני אומרת שאנירוצה להתגרש ופה לתקן...אני לא יודעת עם אני מסוגלת להשלים עם מה שהוא ...אתה יכול לעזור לי לפתור את הבילבול ?

מיואשת יקרה,
אנשים משתנים עם הזמן. ועוד יותר מהנערות לבגרות, מאשר מאוחר יותר. אנשים מתחילים לעסוק במסלול מקצועי, במסלול לימודים ועוד, ויש ילדים והלחץ גדל. הייתי מתפלא מאד לולא היית רואה שינוי. ואולי חלק מהשינוי הוא בכלל בך, ובהבנה שהמציאות השתנתה, ושאת עדיין לא מוכנה לקבל זאת. אולי...אני מציע לכם שתלכו ליעוץ זוגי. חשוב שתתחברו מחדש, כדי שלא תגיעו לגרושים שאתם לא מוכנים להם ולא באמת רוצים אותם, רק כי אינכם מוכנים מספיק לחיים, או לעמידה בלחצים ובקשיים.

האם יש טעם לנסות לשקם משהו שאולי עם אני יחפור לעומק יותר יתאכזב בגלל שהתבגרתי וככה גם החשיבה והציפיות ממנו ?

מיואשת יקרה,
שני המכתבים שלך גם הם מעידים על הבלבול שלך. בראשון כתבת בעיקר על האכזבה שלך. בשני, את דואגת שמא הוא יתאכזב ממך (ובראשון כתבת שהוא אוהב אותך כפי שאת). מה שאומר שקשה לך, אבל אולי גם שאת מעדיפה, שאם תיפרדו, זו תהיה ההחלטה שלך ולא שלו?ואולי עדיף בכל זאת לפתור את הדברים, או לפחות לנסות? – ויתכן שתצטרכי לחכות לגל הבא של יאוש שלך. כי ברור לי שזה בא בגלים. ואולי אז תגיעי להחלטה ללכת ליעוץ, לפני הפרידה. מנסיוני – עדיף מוקדם יותר מאשר מאוחר מדי, אבל לפעמים אנשים מתעכבים עד שהם נואשים, מתוך חוסר הרצון להתמודד עם ההשקעה הזו, שאכן אינה פשוטה בכמה רמות, ומתוך תקווה שמשהו ישתנה לבד.