נישואים בסיכון: מה לעשות?

ליועצים שלום,מזה תקופה אני מעמידה פנים שהכול בסדר בזוגיות ביני ובין בעלי. אני עושה זאת מכמה סיבות: א. אינני רוצה לשדר חוסר ביטחון משום שאני חושבת שזה בכלל לא מושך. ב. אינני רוצה להעיק על בעלי משום שהוא דיבר בעבר הלא רחוק על רצון ב"חופש" , כלומר, פרידה ואינני חושבת שאני מסוגלת להתמודד עם זה. קשה לי מאוד בזוגיות שלנו משום שאני מרגישה שאין די כבוד והתחשבות בצרכים הרגשיים שלי מצדו. למשל ידוע לו שאני רוצה שהוא ישתדל למהר הביתה אחרי העבודה וכל המחויבויות שיש לו בחוץ אבל הוא לא עושה זאת ואף לא טורח להודיע לי לאן הוא הולך וזה מאוד פוגע בי. כל ערב אני במתח נפשי עד שהוא מגיע. אני מסתכלת על השעון בחרדה. אני ממש מרגישה זאת באופן גופני. לא גיליתי לו זאת כי לדעתי אין לו כוחות להתמודד עם הקשיים שלי כיוון שהוא מרגיש חנוק וטרוד מהחיים. אני משתדלת להיות רעיה טובה נקייה, אוהבת, מטופחת, מבשלת את מה שהוא אוהב. אין לי רעיונות נוספים איך לגרום לו להימשך לבית . הוא לא רכושני כלפיי אף על פי שאני מאוד נאה וזאת כנראה משום שהוא בטוח שאני" שלו". היינו בטיפול זוגי קצר שלא מיצינו וכרגע אנו חיים במעין "טיוח" נוח. חשבתי לנסות להיות אדישה לאיחורים שלו ולבנות חיים משלי אך אני לא מצליחה. איך אפשר לשמר זוגיות שיש בה יתרונות אך קושי רב בגלל השונות ביננו? איך אפשר להגיע להבנה מבלי לשלוט ולהשתמש בסנקציות ובסצנות מיותרות? האם ה"קרב" אבוד? האם צריך להרים ידיים ופשוט כל אחד ללכת לדרכו? לפעמים אני אומרת לעצמי שאני מגזימה הרי בסך הכול הוא חוזר הביתה בסופו של דבר וממלא את חבותיו. אך השכנוע העצמי הזה לא מחזיק מעמד ברגעים הקשים משום שאני מרגישה שהקשר שלנו אינו נורמלי לעומת משפחות אחרות. אני מאוד עצובה וקשה לי להתרכז בכל מיני פעילויות אחרות אפילו מהנות כאשר אני בהמתנה לבעלי. חשבתי לנסות לומר לו שוב שקשה לי עם ההתנהגות שלו אבל ,לצערי, אני לא בטוחה שהוא יתחשב בי. מה זה אומר?

מתלבטת יקרה,
מכיוון שאת במתח נפשי, ומכיוון שזה מאד פוגע בך, אין לי ספק שהוא מרגיש את המתח הזה, גם אם לא גילית לו. את לא מדברת על זה, אבל קשה שלא לראות את זה. אפשר להעדיף שלא לראות את זה, ואולי זה מה שהוא עושה.חבל שהפסקתם עם יעוץ הזוגי שהתחלתם בו. מוטב היה לו הייתם ממשיכים. אני מבין כרגע את הקושי שלך, כי לומר לו שאתם צריכים להמשיך בזה אומר שאת אומרת שיש בעיה, ואת חוששת לומר זאת. אבל מתלבטת יקרה, הרייש בעיה. ובגלל הבעיה הזו, כפי שאני קורא אותה ועליה דרכך, הנישואים שלכם בסיכון, כי קשה לך להתמודד עם זה. לכן, עדיף לדבר, להגיד גם שזה לא שאת מנסה לכפות עליו התנהגות אחרת, אלא שלך קשה, ולכן מוטב שתלכו ליעוץ זוגי מחדש. קחי את האחריות עליך, ואולי, בתהליך הטיפול, בעיקר כאשר הוא לא ירגיש שאת מנסה לכפות עליו משהו אלא להקל את המעמסה הרגשית שלך, בן זוגך ינסה להקל עליך. מתוך כוונות טובות, ולא מתוך אילוץ. אולי זה גם יהיה לו יותר קל כך, ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה. כך שאתם צריכים לדבר, אבל אולי אחרת מכפי שעשיתם.