שינוי דעה בנישואין - מה עושים?

שלום,
אני בחורה בת 30 נשואה ללא ילדים. אני ובן זוגי במערכת יחסים מאוד טובה לרוב והוא בהחלט חבר טוב, מאהב נפלאורגיש.לאחרונה החלו לצוץ בנינו מחלוקות על האופן שבו כל אחד רואה את העתיד המשותף שלנו- ממספר ילדים עד לאופן שבו נחנך אותם.כמובן שדיברנו על זה בעבר אבל בשנה האחרונה הבנתי שדברים אצלי השתנו מהבחינה הזאת.הפער הוא גדול ואיני מוכנה לעשות פשרות בכל הקשור למשפחה אותה אני רוצה להקים. הוא מצידו מרגיש שהוא יאלץ להתפשר לבסוף אבל זה מעמיד אותי בסיטואציה לא נוחה ואני מפחדת שבעתיד זה יחזור אליי.החיים שלנו נוחים וטובים ביחד אבל אני כבר מרגישה בתוך תוכי שהוא לא יוכל להיות האבא של הילדים שלי. אחרי שיחות רבות אני חוששת שהגעתי למצב של הכל או כלום.אני לא יודעת איך להעביר לו את זה מבלי לפגוע בו. הוא אוהב אותי מאוד ומוכן לעשות הכל בשבילי ואני רק מחכה שהוא יתפכח כמוני ויבין שאחרי שנים של זוגיות ארוכה אנשים משתנים ומתפתחים לכיוונים שונים ואנחנו לא נוכל להסב אושר אחד לשניה בעתיד.אני אוהבת אותו מאוד, הוא יקר וחשוב לי- אבל האם אהבה יכולה להספיק?מה לעשות כשטיםול זוגי לא אפשרי והפערים כל כך עמוקים שלא ניתנים לגישור?

אולי תפרטי קצת מה המחלוקות ביניכם שיהיה אפשר לעזור לך יותר. יש הבדל אם נניח את רוצה 5 ילדים והוא רק 2, או שאת רוצה ילדים והוא בכלל לא (שזה קצת יותר קשה לפתור).

הוא לא רוצה בכלל אבל מוכן להתפשר על אחד בעוד שאני רוצה לפחות שלושה (חשוב לי לציין שמבחינה כלכלית אנחנו יכולים לזה אצלו זה נובע מעניין אידיאולוגי).יש עוד המון מחלוקות על מסגרות חינוך וכדומה.

מיקי יקרה,
יש ביניכם חילוקי דעות מהותיים באשר לאופן שבו אתם רואים את חייכם. אני לא יכול להחליט בשבילך.העובדה ששינית את דעתך לדעתי אינה רלוונטית. היא אולי עוזרת לו בהתעקשות על ה"צדק" שלו ומקשה עלייך בדיון ביניכם, אבל הקונפליקט בצרכים המנוגדים שלכם כפי שהוא קיים היום, בעינו עומד, והוא מערער את הנישואים שלכם. האשמה אינה רלוונטית לצורך העניין הזה, אלא השאלה מה עושים. והשאלה בעיקר נוגעת למחשבה שלך שאולי אפשר לשנות משהו אצלו: האם מחשבה זו ממשית או אשליה. אני חושב ששם נמצא הספק שלך באשר להחלטה אם להישאר בנישואים האלה או לא. הניחי לרגע ששום דבר לא ישתנה: מה ההחלטה שלך? זו האפשרות הפסימית. האם האהבה שלך מספיקה כדי להישאר איתו ולוותר על חלומות ועל רצונות ועל צרכים, וגם על לחצים מצד המשפחה והסביבה? האם תוכלי לעמוד בהם, כשאת מזדהה עם המהות של הלחצים האלה? ואם את כן יכולה לעמוד בהם למען האהבה שלך אליו, האם תוכלי להמשיך ולאהוב אותו ללא כעסים על כך שהוא מונע ממך צרכים ורצונות וחלומות משלך? אם כן, את יכולה להישאר איתו. אם לא, יש לך בעיה. אבל קחי בחשבון שכעסים יהיו כך או כך, אצלך או אצלו, ואתם צריכים לשאול את עצמכם, בין השאר, האם, כשהם קיימים, ובמידה שבה יהיו קיימים, אתם יכולים להתגבר עליהם כדי לחיות חיים זוגיים מספיק טובים.ומשם, ניתן לשאול את השאלה: האם הוא יוכל לוותר לך, ולוותר על עקרונות ואולי פחדים וחששות שלו מבלי לכעוס, ומבלי לנטור לך. אם כן, אז אולי כדאי לדבר איתו על כך שאין לך ברירה אלא לעזוב אותו אם לא תלכו על פי דרכך. לפחות חצי דרך, כלומר. מותר לך להעביר חלק מההחלטה אליו, אם את באמת משוכנעת שאת עצמך לא תוכלי להתמודד עם הויתור הזה. לפחות תני לו את האופציה להחליט מה חשוב לו יותר. וכך תדעו.הקושי הוא שבתהליך כזה, אנשים לפעמים לא נוהגים באופן רציונלי לחלוטין, ומכניסים רגשות "זרים" אבל טבעיים, כמו אגו, ואת השאלה מיהו זה שלפיו ייקבעו דברים. כדי לפתור ולהתגבר על עניינים שכאלה, כדאי אולי ללכת לייעוץ זוגי, לעבור תהליך משותף שבו ייעשה ניסיון להסיר לפחות את ענייני האגו מעל לשולחן, ולהחליט אחר-כך. קראי בבקשה את הטיפ שלי על קונפליקט מרכזי מסוג זה:http://www.orenhasson.com/tips2011/tip-2011-01-09.asp