גבר פחות מיני: מה עושים?

אנחנו נשואים שש שנים עם שני ילדים. יש לנו קשיים בזוגיות, שאני עובדת עליהם עכשיו בטיפול זוגי לבד (הוא מסרב בכל תוקף לכל סוג של טיפול) וב"ה יש שיפור.הבעיה שלנו החמורה היא באינטימיות (אני בכוונה לא אומרת סקס, אני מתכוונת לאינטימיות) אף פעם לאהייתה ממש טובה, אין בינינו הרבה מגע, בקושי חיבוקים, נשיקות חפוזות. אנחנו שוכבים במקרה הטוב פעם בחודש, כמה דקות חפוזות וזהו. 99 אחוז מהפעמים שאני יוזמת הוא מסרב לי.המטפלת הזוגית שלי הייתה די חסרת אונים למה שסיפרתי לה. בכנות מדהימה היא אמרה לי שהיא פשוט לא יודעת מה לענות לי. המצב תמיד היה ככה (החמיר עם הילדים אבל מעולם לא הייתה לנו אינטימיות רבה מדי) ועושה רושם שזה לא ממש חסר לו. דיברנו על זה עשרות פעמים, הוא אומר שהוא רוצה, אבל... (הוא עייף, היה לו יום קשה, התינוק ישן לנו במיטה וכו וכו תירוצים מפה ועד הודעה חדשה). האמת לדעתי, היא שזה פשוט לא חסר לו. ולי זה חסר, מאוד. ואני לא מצליחה להבין ממה זה נובע. המחשבה שאבלה ככה את כל חיי מבעיטה אותי. הוא כמובן מסרב לבוא לטיפול מכל סוג שהוא ורק מספר לי (ואולי גם לעצמו) סיפורים.הוא עשה בדיקות רפואיות, הוא בריא בסה"כ. הוא לא בוגד בי, אולי הוא נמשך לגברים, אני לא יודעת מה הבעיה ואני כבר לא יודעת גם איך לגשת אליו בעניין.קיוויתי שם הטיפול הזוגי העניין המיני ישתפר, אבל עושה רושם שלא כך הדבר.אני לא רוצה לאיים עליו בגירושים, אני לא חושבת שזה משהו שאני אוכל לעמוד בו עכשיו יש לי תינוקות בבית, אבל זה מאוד מאוד מתסכל...

אבודה יקרה,
יש גברים כאלה. האמת היא שמקרים כאלה די מבלבלים את שני הצדדים. כי גבר שהוא פחות מיני יכול להיות ולהראות גברי מאד בכל פרמטר אחר. נשים באמת נוטות במקרים כאלה לקחת את זה על עצמן, כאילו שהן לא מושכות או כאילו שהוא מחפש בחוץ. גבר שהוא פחות מיני, גם הוא יכול להיות די מבולבל, ובעיקר נבוך ומסוגר, כי הוא מבין שהוא חריג, ולא קל לקבל את זה ולהשלים עם זה. חוסר ביטחון עצמי ביחס לבת הזוג ולפעמים כלפי נשים בכלל, שהם עטופים במעטפות עבות של הכחשה, כעסים ותוקפנות, הם די נפוצים במצבים שכאלה.כשזה קורה, גם אם יש לו חשק מיני מדי פעם, הוא מופרע בקלות על ידי מריבות, על ידי כעסים, על ידי לחצים, עייפות, תחושות פיזיות לא טובות ועוד, בדיוק אותן סיבות שאנחנו רגילים לשמוע, כסטראוטיפ, כסיבות של נשים לסרוב לאינטימיות מינית. העניין הוא שכל עוד הוא לא בטיפול, הסיבות אינן ברורות לך, ואולי גם לא. לפעמים אלו הן סיבות פיזיולוגיות, לפעמים הן סיבות של חינוך ועניינים הנוגעים לסקס שהופנמו מגיל מאד צעיר, לפעמים טראומות, ולפעמים לחצים נפשיים הנובעים מחרדות, ממחשבות וטקסים אובססיביים כפייתיים, ועוד. ואולי, כפי שאמרת, אולי הוא בארון ולא יודע איך או לא רוצה לצאת ממנו.כן צריך להמשיך ולדבר איתו, ואת צריכה, בעזרת המטפלת שלך ובהדרכתה, להמשיך לנסות ולפתוח את הדיאלוג ביניכם בעניין הזה בהדרגה. כפי שאני מבין הוא נבוך, הוא אולי מתבייש, הוא אולי מבולבל, והוא צריך להבין שאת איתו בתהליך הזה, ושאת בעדו ולא נגדו, ושאת לא מתכוונת להשתמש במידע הזה או לפתוח אותו מול אחרים. הוא צריך את הביטחון בך ובחברות שלך איתו, כדי להיפתח. וקחי בחשבון את החשש שלו שאם הוא יפתח את העניין בפנייך, לפחות את מה שהוא מרגיש גם אם הוא לא מבין עד הסוף למה, אז אולי תרצי להיפרד ממנו. הדיאלוג ביניכם אינו פשוט, והוא צריך לתת בך אמון כדי שתוכלו לדבר, וכדי שתוכלו ללכת לטיפול.