שינוי בזוגיות: מילים בין השורות

שלום,
ברצוני להציג בעיה בנוגע לזוגיות שלי,יש לי חבר מקסים כבר 3 וחצי שנים.אנחנו מסתדרים מאוד ואוהבים מאוד,הוא באמת בחור טוב.אנחנו גרים אצל ההורים שלו כבר שנה וחצי.יש לנו קומה כמעט משלנו ואנחנו בתהליכים לסגור שם יחידת דיור.אני מאוד מתלבטת בנוגע ליחידה מכמה סיבות:כרגע המגורים יחד עם ההורים בכלל לא נוחים לנו אך אין לנו הרבה ברירות כי מאוד קשה להיות סטודנטים ולשכור יחידה במחיר סביר.יש לו אבא נכה שנורא דומיננטי בבית ובנאדם נורא עצבני וצעקן ונוטה לדכאוניות ודעתן עם דרישות רבות וצרכים רבים עם מטפל צמוד שנורא מעכיר את האווירה בבית.ואמא שלו נורא פאסיבית,לחוצה ומתערבת, בעיקר בדברים שהם פחות משמעותיים אבל די מטריד אותי שאנחנו מדברים בינינו והיא נכנסת לשיחות שלנו ומתערבת.ובעיקר הכי קשה לי שהיא מאוד תלויה בבן שלה(בן זוגי), ולפעמים זה מגיע למצב שאני לא מרגישה שיש לנו זוגיות נורמלית כי היא מבקשת ממנו כל הזמן דברים וגם לא מתנהלת נכון עם החיים ולוקחת החלטות שגויות. מאוד לא פרקטית.לפעמים אני מרגישה שזה מוציא לי אנרגיות ומתיש נפשית.גם בעניין חתונה.אנחנו רוצים להתחתן ואין ספק בעניין אבל אני מחכה ומחכה ולא קורה כלום מצידו וכמובן שדיברנו על כך מספר פעמים.הוא נורא אוהב לעזור לאחרים, הוא יכול לנסוע חצי שעה לסבא וסבתא שלו כדי לתקן להם מנורה בבית ולא חושב על העניין של הדלק או סתם לעזור לאחותו לשפץ את הבית או לוותר על ימי עבודה בשביל לעזור לאמא שלו ולפעמים אני מרגישה שהוא לא עוזר לעצמו לפעמים ויותר לאחרים. כמובן שהוא מעניק לי ולזוגיות שלנו המון אבל מרגיש לי שהוא צריך לחלק את עצמו כל הזמן.הוא בן 27,מאוד כשרוני וחכם והוא כרגע עובד באבטחה ימית ולא למד לתואר או משהו ואני מרגישה שדי מתפספס לו.למרות שדיברתי איתו כמה פעמים על לימודים או על התמחות במקצוע מסוים.אני מרגישה שהבחור צריך להתעורר על עצמו וקשה לי עם כל העניין.אני חושבת שהוא אולי קשור למשפחה שלו יותר מידי ובאמת מרגיש מחויבות כלפיהם אבל הוא לא מכיח את מחויבותו כלפיי וזה מה שממש מפריע לי.

הילה יקרה,
אני קורא את מכתבך, ואת שאלתך, ואני קורא שאלה אחרת בין השורות, את זו שלא כתבת, והיא: האם המצב הזה ישתנה מתישהו?אני לא יודע. אני מבין שאת מנסה מדי פעם לומר לו שצריך לשנות. ואני לא מדבר רק על חתונה, כי חתונה כשלעצמה, ללא שינויים מהותיים אחרים, תשאיר אתכם בדיוק באותו המקום מכל בחינה אחרת. ואני מבין אותך, כי אני רואה שעם הזמן את מתחילה לאבד תקווה שמשהו ישתנה. לפחות לא אצלו. הכי פחות הייתי דואג מכך שהוא מחלק את נתינתו גם לאחרים, אבל כאשר את ממורמרת ומאבדת תקווה, כל מאמץ שלו שאינו מתועל לכיוון של קידומו בחיים וקידום הזוגיות שלכם כקשר אפשרי עצמאי, הופך להיות תסכול שאת לא מוצאת לו מוצא אחר אלא בקינאה בנתינה הזו. היית רוצה שייתן וישקיע יותר בעצמו (אני לא יודע מה זה "אבטחה ימית" (או שמא מדובר ב"אבטחה יומית"?): האם אכן אין קידום משמעותי בעבודה הנוכחית שלו?), כי בזה את רואה גם השקעה בזוגיות העצמאית שלכם, אלא שזה לא קורה. כנראה שלא בגלל הנתינה שלו וההתמסרות שלו לאחרים, אלא כי הוא מוותר לעצמו על המאמץ מסיבה כלשהי. על זה צריך לעבוד, ובזה צריך להתמקד, ולהניח לכל היתר, כי היתר הוא שולי ביחס, ולא יגיע אולי עד שתגיעו לעצמאות, או לפחות עד שתראו אותה בהישג יד.