שינוי בזוגיות: איך ליצור שינוי רגשי

שלום רב,
אני נשואה כבר 15 שנה ומתוכן בעלי לא עובד עבר 8 שנים כשכיר ולא מבחירה. הוא מנסה כל פעם, עובד בעצמאי, התקבל לעבוד כשכיר ואז פוטר אחרי 3 חודשים, מנסה כל מיני עבודות כדי להביא כסף הביתה ועכשיו פתח עסק עצמאי מהבית בתחום המקצועי שלו והוא מביא כסף הביתה, אבל חצי מהמשכורת שלי.התוצאה היא שאנחנו חיים בהמתנה כבר 8 שנים -8 שנים עד שימצא עבודה, 8 שנים עד שנוכל להתנהל כלכלית יותר ברווחה, 8 שנים שהוא מדוכדך כי הוא עובד מהבית או כי דברים לא מצליחים לו, 8 שנים שהוא רואה במשפחה את מקור האושר היחיד שלו.המצב הנפשי שלו וההסתגרויות שהיו לו הביאו אותנו לסף גירושין כמעט אבל עם עבודה קשה של שנתיים טיפול זוגי (הסתיים לפני 4 שנים) זה סודר. במהלך 8 השנים הללו נולדו לנו עוד 2 ילדים והלחץ רק גבר.כשהוא בבית הוא לא נותן לבנות להביא חברות, וגם לא מרשה לצעירה (בת 8.5) ללכת לחברה לבד (חציית כבישים שכונתיים) אבל גם לא מביא אותה לחברה וכל הפן החברתי של האמצעית נשען על השעות שאני בבית, אני רוצה לצאת לטיול כל שבת כדי לאוורר את הילדים, אבל הוא אמר שנתחיל את הטיולים ב13 בצהריים אם לא קבענו משהו בבוקר, ואני אומרת לו שזו לא שעה שיוצאים. התשובה - זו לא שעה שאת יוצאת. הבית רגיל למרוח את הבוקר. יש לנו ילד בן 3 שממש לא רגיל לזה, וממש רואים מתי הוא רוצה להוציא אנרגיה ומתחיל לריב, יש לי ילדה בת 8.5 שרק רוצה חברות והגדולה באמת למדה למרוח את השבת כל היום ולא בא לה לצאת. וגם אם יש טיול, אני צריכה להפיק אותו כדי שיקרה. אמרתילו שכשיהיה כסף אני רוצה עוזרת, והוא אמר לי שהוא יהיה העוזרת וינקה. אז הוא ניקה לא עד הסוף ורק חדר אחד אבל כל הבית נשאר מגעיל. הבית מבחינתי הוא תמונת המצב של החיים שלי עכשיו.חוץ מזה, כיוון שהוא רוצה שכשאני מסיימת את העבודה אגיע ישר הביתה, לא הקדשתי זמן לחברות ולאט לאט התנתקתי. הקשר הבינאישי שלי הוא רק המשפחה ו2 חברות בטלפון עליהן אני שומרת אבל גם מתרופף. אני עליתי במשקל בהריון ורוצה להוריד אבל כל פעם שהלכתי למסגרת הרזיה בשעות הערב ממש הייתי צריכה להלחם בו, כי כל פעם הוא היה חולה/מרגיש לא טוב/כאב ראש/כאב בטן ו-בואי הביתה מהר.בגלל כל אלה, אין מה לדבר על אינטימיות. אנחנו מדברים, כשאני לא כועסת עליו מאלף ואחת סיבות, אבל לא ממש רוצה ליזום וזה מפריע לו.אל תציע לי ללכת לטיפול זוגי. אין אפשרות כרגע. מה שאפשר פה, בבקשה. תודה

נ.ל. יקרה,
הסיפור שלך נשמע לי מוכר מאד, כאילו התכתבנו בעבר לפני כמה שנים, ובינתיים נשארת ביחד, והדברים נשארו די דומים למה שהיו, רק שנוספו עניינים נוספים.בתנאים הנוכחיים, כשאתם לא יכולים להגיע לטיפול, וכאת היא זו שמדברת איתו ולא הוא, האפשרות היחידה היא שאת תצרי את השינוי הזה. אני לא יכול לומר לו שהוא לא בסדר, אני לא יכול לומר לו לשנות את דרכיו, אני לא יכול לומר לו לעבוד קשה יותר ולהשיג יותר כסף, וגם לא להקשיב לך יותר ולהבין אותך יותר וללכת לקראתך יותר. אני יכול לדבר רק איתך, מה שיוצר לך קושי – כי אני הדבר היחיד שאני יכול לומר לך הוא שאת צריכה ליצור שינוי בתגובות שלך, ובאופן שיעשה לו טוב יותר. כי זה הדבר היחיד שיגרום לו רצון לשנות.אני יוצא מתוך הנחה שאמירות חוזרות ונשנות שלך על מה שלא בסדר, יוצרים ביניכם ויכוחים, כעסים מצדך, כעסים מצידו, ומרחק רגשי ונפשי שהולך וגדל. לכן, זו כנראה לא הדרך הנכונה. אם את רוצה באמת לקחת אחריות ולשנות, אני מציע לך לקרוא את השיחה שהיתה לי בעבר כאן, בפורום הזה, עם פונה שקראה לעצמה 'ארהבית'.ראי את הדיאלוג בדף הזה, תחת הכותרת'חיזוקים חיוביים', שיחה ראשונה ושיחה שנייה. קראי את הכל, ונסי להבין היטב את המושג 'לא יותר עבודה, רק שינוי רגשי". הוא זה שיכול לעשות את ההבדל, אם יהיה לך מספיק כוח. ואם את כפויה לעשות זאת לבד, כי אתם לא יכולים ללכת לטיפול, אין לך ברירה, אלא לאסוף את הכוח הזה. הפכי אותו לשותף דרך העשייה הזו, ואל תצפי שיהיה שותף מראש, כי זה יחליש אותך.