שינה נפרדת מהילדים - מה לעשות?

הי,אני נשואה +2.אני במערכת יחסים עכורה ומגעילה.אני כבר חודשיים עם בעלי בקושי מדברים ובטח לא שוכבים.חוששת להיות לבד איתו ונרתעת ממנו . נאמרו ההמון מילים קשות, קשות מאד לאורך כל הנישואים הללו 5 שנים. במיוחד שחצי שנה האחרונה שכבר זהו לא מסוגלת יותר. לא מערכיה אותו . איש מגעיל .לא מעוניינת בטיפול.אני ישנה במיטה הוא בסלון, וזה מה שילדיי רואים בן 4 ובת שנה. הם לא רואים מהי אהבה, איך אוהבים אתא אמא או איך אוהבים את אבא .לא מודל שהייתי רוצה שיהיה להם .אני חושבת להתגרש ורוצה לעשות זאת. מפחדת מעצם הגירושים של לפרק משפחה. אך לא יכולה לחיות עוד ללא אהבה יחס חם מחבק ואוהב. שיח בריא ולא מעליב ומשפיל .אני מושבתת .כואב לי על הילדים אך מה זה החיים הדוחים האלה ?

דפנה יקרה,
אני מבין וכואב את הקושי שלך. אני לא חי את החיים שלך, ולא מכיר את הפרטים. אני כן יכול לומר שהילדים שלך עוד לא ממש מבינים את המשמעות של שינה בנפרד שלכם, אבל כן קולטים את האוירה הלא טובה, וזה משפיע וימשיך להשפיע עליהם, ולא לטובה. מה את חושבת הכי נכון לעשות? האם יש דרך שבה את חושבת שאפשר לשפר את מה שקורה ביניכם?

האם יש דרך?אני לא רוצה.ויודע משהו?לפני יומיים היתה מריבה ואמר לי ייאלה לכי לחדר שלך לכי לחדר שלך....ארתי לו האם זו שפת אם?בביתו אביו רחוק מלכבד נשים.אז הוא הגיב לי לפחות לי יש אבא ואמא בבית( הורי גרושים)לאחר יום בא לדבר אמר בואי נשכח מהעבר...ואז התחלנו לדבר ואמרתי לו תפסיק לדבר על העבר שלי ,לא היית אפילו זבוב על הקיר אז תפסיק . ובדיוק מסתבר שעבר ילד בן 16 ובעלי הרגיש שניסיתי להקטין אותו בכוונה שאמרתי ליד הילד והחזיר לי ( בלי ששמתי לב) אני זבוב ואת גוק ואני יכול למעוך אותך. לא הבנתי עד שהוא אמר מנסה להקטין אותי.... ליד אנשים.הייתי בהלם. ואז קיבלתי הודעה ייאלה יערסית שמשחקת אותה צדיקה, שבוע הבא האוטו אצלי תתחילי לנסוע עם הילדים באוטובוס...נגעלתי ממנו. מזה הדבר הזה?! אבא שלי שוחח איתו ואמר לו שהרכבת כבר לא נוסעת יותר ואם לא ישתנה ימצא את עצמו בלעדינו.אני נגעלת ממנו ולא רוצה יותר. גם אם נגיד ויהיו עוד חודשים של שקט...הם רק שקט אך ללא אהבה זוגיות...אני מתה מפחד להתגרש אבל סובלת.

דפנה יקרה,
אם כך, כשאת אומרת שמצד אחד המצב קשה מאד, נפשית ומעשית, ומצד שני את לא רוצה לעשות משהו כדי לתקן את המצב (ובמילים אחרות: התייאש מלנסות, או שאת כועסת מכדי לרצות לעשות מאמץ). לכן, נראה כאילו השאלה שלך היא פשוטה יחסית:אני רוצה להתגרש, ומפחדת. מה לעשות כשזה המצב?במקרה שכזה, את צריכה לבנות לך מעגלי תמיכה. יש לך תמיכה משפחתית, וזה מעולה. תתחילי לבדוק את המצב המשפטי, בדקי עם פסיכולוג של ילדים (את יכולה ללכת לפגישת ייעוץ לבדך) איך הכי נכון לעשות זאת בעניין הילדים, בדקי היטב את המצב הכלכלי שלך, ואולי לכי לטיפול שיעזור לך לאסוף את הכוח הנפשי. במילים אחרות: הכיני לעצמך תוכנית ברורה, שכאשר היא תהיה ברורה לך גם תיתן לך כוח, ואספי כוחות כדי לעשות זאת נכון, ובאופן ברור, ועם תמיכה חברתית ומשפחתית.אבל אסייג את כל מה שכתבתי. שאלתי אותך מה את חושבת, כי רציתי לדעת אם את יודעת מה את רוצה. קראתי מה שכתבת, אני מבין את עוצמת הפגיעה, אני מבין גם את עוצמת הייאוש. אני רק לא משוכנע לגמרי שבאמת התייאשת לגמרי, כלומר, שאת באמת בטוחה במה שאת רוצה לעשות. נדמה לי שאולי את בכל זאת רוצה להישאר במסגרת הזוגית הזו, שזה אומר שגם מקווה שמשהו ישתנה עם הזמן, אבל גם מרגישה שאין לך הכוחות הנפשיים לעבור את התהליך הזה (וזה נכון, זה דורש ממך מאמץ). גם במקרה הזה, כדאי שתלכי לטיפול, שבמהלכו, ובעזרת איש מקצוע, גם תוכלי לבנות החלטה אם ואיך לעשות משהו במסגרת המשפחתית בכל זאת, או לאסוף את הכוחות ולבנות תוכנית פעולה כדי להיפרד באופן שיהיה הכי נכון גם לך וגם לילדים. כרגע, מה שאת עושה זה רק לומר: קשה לי, אני מרימה ידיים, במקום לקחת את עצמך בידיים ולעשות משהו.

שלום
שוב,תודה .לא קשה לי לעשות משהו. חשה שאינני רוצה, חשה מאויימת וסגורה נשפית בכלל לפתח שיח וגם חוששת שיתגלגל למקום לא טוב.אם יש בי המשהו הקטן לרצות להישאר? כן, לדעת שעישתי הכל למען הילדים.הפחד מלדעת שבחוץ לא אפגוש את האיש הנכון לי, (אני משכילה ונאה, פשוט בעלי עשה עבודה טובה שפגע בי בערך של עצמי ) הפחד מההמשך...להיות עם הילדים לבד? תחושה ואוירה נקייה מאד ונעימה יותר. עיניין פיננסי פחות חוששת. איפשהו חשה שלקטנים שלי יהיה טוב עם הורים שטוב להם. נותנת הזדמנות ואפילו את זה אני לא רוצה לדבר איתו. הוא מנסה לפייס בקטע שמכין ארוחה לכולנו בעודי מאפשרת כי לפני יום לא הייתי מוכנה וסירבתי , אמרתי שאיני רעבה. הוא בן אדם שלדעתי מפחד לזוז פוחד מהמשפחה שלו אולי מהתגובות וההישארות לבד. גבר אחר במצב שלנו כבר היה קם והולך . אני נותנת הזדמנות סמויה בעודי קצת החלטתי שאני לא רוצה. סקס? אין על מה לדבר לא רוצה בכלל .עם איש. צריכה חיבוק רגשי זה הכל.תודה על העזרה. הילדים הם הכי חשובים לי וברגע שאני רואה שהאוירה המכוערת או השקטה העצובההזו משפיעה כבר ההחלטות וההבנה שדברים לא יכולים להמשיך כך מובנת יותר. אני בת 32 ואיפשהו גם לא רוצה לבזבז את הזמן שלי, זמן יקר.

דפנה יקרה,
את כותבת שלא קשה לך, אבל כן קשה לך. נפשית קשה לך לעשות משהו. קשה לך, כי (ואני מצטט) את "חשה שאיני רוצה, חשה מאויימת וסגורה, חוששת שיתגלגל למקום לא טוב, הפחד מלדעת שבחוץ לא תפגשי את האיש הנכון לך, הפחד מההמשך," - ובצד זה את כותבת "נותנת הזדמנות, ואפילו את זה אני לא רוצה לדבר איתו", או "לא הייתי מוכנה וסרבתי" כשהוא מנסה לפייס, וכל הדברים האלה קשים לך. נפשית קשים לך. ולכן את לא עושה שום דבר, ויושבת על הגדר.חשבי על הקשה הזה, על כל הקשיים שמונעים ממך לזוז ימינה או שמאלה, וקראי שוב את מה שכתבתי. אני חושב שכרגע את על הגדר, כי את יודעת שזה קשה וזה קשה, ואת נשארת עם הקשה המוכר, הסטאטי, במקום להכנס לקשה לא מוכר. מה שאומר שכנראה תישארי שם עד שתחליטי. אני רק חושב שככל שתתמהמהי, יהיה לך יותר קשה ללכת לקשה של הביחד, כי תצטברי יותר כעסים. אבל גם, ככל שתצברי יותר כעסים, יהיה לך יותר קל ללכת לקשה הלא מוכר של פרידה. מה שאומר, שככל שאת נשארת יותר זמן על הגדר, את מקטינה את האפשרות ואת הסיכוי להישאר ביחד, ומגדילה את הסיכוי להיפרד. ככל שתתחילו בטיפול מוקדם יותר, כך יהיה פחות קשה. אם תחכו קודם עוד, יהיה יותר קשה, והפרידה תהיה קלה יותר. במידה מסויימת, לא להחליט זו החלטה שהולכת ומתעצמת בהדרגה.