התגרשות או ייעוץ זוגי?

שלום,
אני בת 33 נשואה מזה שנתיים ואמא לתינוק מקסים בן כמעט שנה.היחסים בין בעלי וביני פשוט מזעזעים.היתה אהבה גדולה לפחות מצידי עד לפני הלידה (הכרנו שנה לפני הנישואין) אך גם אז מאז ומתמיד סבלנו מריבים תמידיים.אחרי הלידה בעלי פשוט התנכר אליי ולאט-לאט גם אני איבדתי עניין והפסקתי להרגיש אליו כל רגש חיובי. המשפחות שלנו הפכו לעוינות ואין כל יחס של כבוד הדדי בינינו.בעלי מאוד הפכפך, עזב אותנו כבר מס' פעמים ואז ביקש לחזור.אני לא סומכת עליו משום בחינה.אני מרגישה שהוא פשוט לא מתאים לי גם מבחינה מנטלית וגם בצורה שבה חונכנו.כמעט כל עול הבית עליי והוא תמיד מנסה להגיע הביתה מאוחר ולא לעזור בכלום.החלטנו להתגרש.האם יש עוד טעם לנסות טיפול זוגי לפני שנתחיל בהליכים או שאם כך אנו מרגישים הכל כבר אבוד?נ.ב. חשוב לומר שאני רוצה עוד ילד אבל עם בעלי אין סיכוי שאביא לעולם עוד ילד אחרי מה שעברתי איתו ואם הייתי יודעת שאצליח למצוא בן זוג אחר תומך ואוהב לא הייתי חושבת פעמיים ומתגרשת.תודה,מיכל.

מיכל יקרה,
השאלה שלך היא לא פשוטה: האם במצב העניינים הנוכחי, שווה "לעבוד על זה" או להתיאש ולהיפרד? היכן בעצם נמצא הגבול הנכון בין זה לזה? יותר מזה: כבר החלטתם להתגרש. הפתרון לכל המועקה נמצא עכשיו מעבר לפינה. רק צריך לעבור את התהליך האדמיניסטרטיבי (ובעיקר אם כבר הגעתם להסכמות באשר לרכוש והילד), ואת יוצאת מתקופה של לחצים ותסכול, לתקופה של שקט. וסביר שלפחות בהתחלה יהיה לך נפלא עם השקט הזה, ואולי אפילו גם עם הלבד. אז למה להכנס לתקופה לא קלה, של מאמץ נפשי לא פשוט, כדי לנסות להשאר במערכת שלא בטוח שתהיה טובה, אלא, אולי, רק פחות רעה? – ואני לא כולל הוצאות כספיות, כי גם גרושים כרוכים בהוצאות כספיות, ואולי גדולות יותר.אין ודאות, מיכל. לא בזה, ולא בזה. אם את בסדר עם לבד, ועם הגרושים יהיו "קלים", האופציה של גרושים קלה יותר. אם את יודעת שיהיה לך קשה לבד, ושתמשיכו בעימותים סביב הבן המשותף, האופציה של גרושים קשה יותר. אני חושב שאת זה את יכולה להעריך די נכון כבר עכשיו. לולא היו לך חששות מעתיד כזה, לא היית שואלת את שאלתך עכשיו. אלא שאת לא יודעת עדיין איך תיראה האלטרנטיבה, כלומר, מה הסיכוי שהיחסים ביניכם יהיו טובים בעקבות יעוץ זוגי?קשה לדעת, מיכל. בסופו של דבר הסיכוי להצלחה של טיפול זוגי תלוי בשני גורמים מרכזיים: הרצון המשותף להיות ביחד, והגמישות שלכם לשנות התנהגות ותגובות אוטומטיים (כלומר, שהם "טבעיים" לכם), הנובעים בעיקר מחרדות ומחוסר אמון, וללמוד להרגיש בנוח עם זה, כי למדתם שאתם מתוגמלים טוב יותר כך. התפקיד של היועץ הזוגי הוא לכוון אתכם ולעזור לכם לעבור את השלב הזה, ולהגביר את האמון ההדדי. ככל שתבטחו יותר זה בזה, התגובות האוטומטיות הקודמות שלכן תהיינה מיותרות יותר, ותלמדו טוב יותר איך להתגבר אחרת כעסים, חרדות ואי אמון.

תודה רבה.תשובתך אמנם לא היתה חד משמעית אך מתוכה הבנתי כבר את התשובה שמתאימה לי.לא...אני לא מאמינה שיש רצון הדדי להישאר יחד.ולא...אני לא מאמינה שניתן לשנות עד כדי כך דפוסי התנהגות אישיים בעזרת ייעוץ...והאמת, אין לנו שום רכוש משותף שבגללו הגירושין יתעכבו. אנו גרים בדירה שכורה...ויש לנו רק רכב משותף וטלוויזיה...:-) כל השאר הבאתי אני לפני הנישואין.וכיוון שהחוק לגבי מזונות לילד הוא די ברור נראה לי שעדיף ללכת על גירושין ולהחזיר את השלווה למעוני.הכי חשוב שהילד לא יסבול מהריבים שלנו וגם אם ימשיכו אחרי הגירושין- הם כבר לא יהיו אינטנסיביים כמו עכשיו תחת קורת גג אחת.אני עדיין צעירה ולכן מאמינה שעוד יש לי צ'אנס לפרק ב'.עזרת לי מאוד!תודה.

מיכל יקרה,
בסופו של דבר התשובה שאת קוראת במכתבי אינה טמונה רק בתוכן הדברים, אלא בהדהוד שלהם במחשבות, בתחושות, בידיעה ובניתוח המצב שלך. ואם זו המסקנה שהגעת אליה, את כנראה יודעת במה מדובר.לחיי האהבות שבדרך!