שובניזם וקריירה: איך להתמודד?

שלום
ד"ר,בן זוגי, בן 26, עובד בשתי עבודות (מהבית-דרך המחשב) וגם לומד. אני, בת 24, גם כן לומדת בלימודים מאוד תובעניים ומשחילה עבודת סטודנטים פעמיים בשבוע. אנחנו ביחד כבר 5 שנים וגרים יחד שנתיים. האחריות על מטלות הבית תמיד נפלה עלי (בישולים, נקיונות וכו) וכשהייתי מתווכחת איתו ומקטרת תמיד עלה בפיו המשפט "אני עסוק, אין לי זמן, מי יפרנס אותנו?". אני תמיד רותחת כשאני שומעת את זה כי באמת שמדובר ב-2 דקות.לפעמים פשוט נמאס לי מהכל ואני מפסיקה לעשות את מה שצריך בבית, נהיה בלאגן, ולו זה לא מפריע בשום צורה, עד שאני משתגעת וחוזרת לשגרה.אני יודעת שהוא אוהב אותי ואיכפת לו ממני, ואני גם יודעת שככה הוא הורגל בבית (עד היום, כשבאים להורים שלו, אפשר לראות תבניתיות ברורה של האמא עושה הכל והוא ואבא שלו יושבים כמו מלכים על הספה). אני מרגישה שאני הופכת להיות אמא שלו, ובלי כוונה כבר כשהוא קם את שואלת "מה אתה אוכל" (אחרת הוא קם ושואל כאילו את האויר "מה אני אוכל?" ואחריו "אולי תכינילנו חביתה")אפשר להגיד שיש פו איזה ניפוץ של חלום.. הגעתי מבית הפוך בדיוק, שבו אבא מפנק ומבשל, ועושה לי תסרוקות ודואג. ואיכשהו התאהבתי בשוביניסט מוחלט שלא מבין מה הביג דיל בלהשתתף במטלות היום יום באופן שווה .אני חושבת שהוא מרגיש שאני לא מספיק מעריכה את המאמצים שהוא עושה בעבודה בשביל לפרנס אותנו ולדאוג לעתיד שלנו אבל זה פשוט לא נכון! פשוט קשה לי להביע הערכה למשהו שגורם לו להתנהג בצורה מגעילה אלי. כמה פעמים אמרתי לו שהיה עדיף שיתפטר מאחת העבודות שהוא גם ככה שונא, וככה היה פחות לחוץ ביוםיום ואשכרה ישן לילה שלם כמו שצריך. אבל הוא לא מוכן ושוב צועק שאני חיה בלהלהלנד, ואיך את רוצה שיהיה לנו בית וכל מה שצריך.אני תמימה? או הגיוני שבגילנו בא לי שנחיה את ההווה, ונחזק את הקשר שלנו כזוג, ונאהב כמו זוג סטודנטים פשוט? גם אם היה שומר רק על עבודה אחת, אני יודעת בוודאות שהיה לנו מספיק. אבל הוא חייב תמיד לעשות הכל קיצוני, ובגדול, ובית משלו בגיל 29 והעבודה הכי טובה והמסלול לימודים הכי טוב ואותי זה כבר מעייף...אתה חושב שמקרים כאלה הם הפיכים? יש דרך לגרום לו להבין כמה הדבר הזה חשוב עבורי? באיזשהו מקום אני מבקשת לשנות אופי של בנאדם וידוע שזה לא משהו שאמור לקרות במערכת יחסים.

יפעת יקרה,
אולי את קצת תמימה. אולי הוא קצת הרבה שובניסט. אולי שניהם גם יחד. הוא לחוץ בעניין העתיד שלו, ואולי מאד אוהב את הקריירה, ואולי את שניהם. אבל הוא רוצה גם ליהנות מפינוק ביתר הזמן, מבלי לטרוח ולראות אותך ואת המאמצים שלך, ומבלי להשקיע יותר מדי בקשר הזוגי. כשאת מתלוננת, הרבה יותר קל לו להבליט את המאמץ שלו ולהאשים אותך שאת לא מעריכה את זה, ואז אתם מתווכחים על המאמצים שהוא משקיע ועל הלחצים שם, במקום על שותפות והערכה הדדית בבית. וכשאת מתלוננת על כך שהוא מלחיץ את עצמו יותר מדי, ושהוא לא צריך שתי עבודות, את בעצם משחקת לידיו, כי בזה את גם מודה, לכאורה לפחות, שהוא נתון לעומס רב, שהוא זה שגורם לכך שהוא לא רוצה (או לא יכול...) להשקיע בבית. ויתכן שהוא מעדיף להשקיע בעבודה הנוספת שלו, להרגיש אפילו קורבן, כי הוא זה שעושה מאמץ רב עבור שניכם, מאשר לשנות הרגלים בבית.אני מציע לך לקרוא שיחה שניהלתי כאן, ואני מדי פעם מפנה אליה קוראים, כדי להבין איך מנהלים נכון חיזוקים חיוביים. ראי באתר שלי את הקישורים, תחת הכותרת "חיזוקים חיוביים", וקראי שם את השיחה הראשונה והשניה. אולי זה יסביר לך איך מנסים לגשת למי שמרגיש קורבן ולא רוצה לעשות מאמצים, וגם להבין שאת לא לבד, ושזה קשה.