ריחוק רגשי בקשר: סיבות ותהליכים

היי, אני בת 26 ובן זוגי בן 31. הוא דתי לייט ואני מסורתית שומרת שבת. הכרנו זמן קצר אחרי שהתחלתי לשמור שבת. אי אפשר לתאר את החיבור והכימיה וההתאהבות המטורפת שהייתה ביננו. אחרי 3 חודשים אינטנסיביים ביחד החלטנו להתארס. הוא הציע לי נישואין. כמובן שלמרות שדיברנו תמיד הדהד בראשי הפער הדתי ביננו על אף שדיברנו והסכמנו כמעט על הכל. שבועיים אחרי האירוסין, שהתחלנו לחפש אולם התחילו המריבות ורובן על הדת והשקפות העולם השונות ביננו. כשראינו כשאלה לא סתם ריבים עצרנו את הארגונים לחתונה וסיכמנו שנפתור אותם תחילה ואז נמשיך. שבועיים לאחר מכן נסענו לחו"ל והתחושה של האהבה ביננו הייתה קיימת. להפתעתי גיליתי שם דרך הודעה שהוא כתב לחבר שלו שהוא לא בטוח באהבה שלו אליי. נפגעתי מאוד מאוד. כשחזרנו לארץ אמרתי שאני צריכה זמן לעצמי כדי לעכל שאני מאורסת למישהו שמראה לי שהוא הכי אוהב אותי בעולם למרות הוויכוחים ולחבר שלו אומר שהוא לא חושב שהוא אוהב אותי מספיק. סיכמנו שננסה שוב לדבר ולגשר גם על כמה דברים שלא הסכמתי עליהם שקשורים לדת. בסופו של דבר הסכמתי בשביל שלא נריב לקבל אותו בדיוק כמו שהוא ולכבד אותו בקיום המצוות שחשובות לו כי מאוד רציתי את זה. עברו כמה ימים והוא כל הזמן ניסה לריב על משהו חדש עד שכבר אמרתי לו שזה בלתי אפשרי כבר ןאז הוא אמר לי שהוא מרגיש מבולבל לגבינו. אמרתי לו שיקח את הזמן ושידבר איתי שירגיש בטוח. הוא דיבר איתי לאחר מספר ימים ואמר שהוא מוכן לעשות הכל כדי שזה יעבוד. אך להפתעתי גיליתי ממנו שאנחנו כבר לא מאורסים מבחינתו ולא מוגדרים עד שלא נלך לטיפול זוגי. מאוד נפגעתי והיה לי קשה לקבל את קלות הויתור על האירוסין. אמרתי לו שאם זה הוא חושב ככה אז עדיף לוותר על הייעוץ הזוגי. הוא הסכים איתי בקלות ואמר שהוא רוצה להמשיך הלאה ושזה לא יעבוד. כבר עבר שבוע שלא שמעתי ממנו וכולל כל הריבים לפני עברו שבועיים שלא ראיתי אותו וקשה לי לעכל את זה שהוא וויתר בכזאת קלות כשנתקלנו במשבר הראשון של הזוגיות שלנו וככה וויתר עליי ואמר שהוא רוצה להמשיך קדימה ולא להסתכל אחורה. אני מאוד פגועה ולא יודעת מה לעשות:(

אוריה יקרה,
כאשר אתה מאבד ביטחון בהמשך הקשר - מכל סיבה שהיא - אתה מתחיל להתרחק רגשית, כי אתה מתחיל לחשוב על עתיד אחר, שאינו כולל את האדם שאתך. בהחלט יתכן שזה מה שקרה לו, לאור הניגודים ואי ההסכמות שהיו ביניכם. כלומר, שהוא איבד ביטחון ביכולת שלכם לקיים חיים משפחתיים, ולהתחיל לראות את עצמו בעתיד בלעדייך. הריחוק הרגשי ממך, הוא גם הכנה לעתיד שכזה, וגם הגנה מפני ניתוק.הוא ראה את הניגודים העקרוניים הללו, ואמר לעצמו, באופן די ריאלי, אני חושב, שיהיה לכם קשה לחיות ביחד כאשר תצטרכו לקבל החלטות חשובות על דרך חיים. כאשר הבנת את זה, הלכת לקראתו, אלא שאולי זה היה מאוחר מדי, מבחינת המקום הרגשי שלו. זה מבחינת הדברים הטכניים שעליהם כתבת, אבל בהחלט יתכן שעוד משהו שהרחיק אותו, זה הויכוחים שהיו ביניכם, ואולי אופן הויכוחים, ודברים שנאמרו. גם זה סימן כלשהו לדרך חיים ולהתנהלות משותפת. אני לא יודע מה ואיך נאמר ביניכם, אבל מתוך הכרתי קשרים זוגיים והתנהלות זוגית, לא כל אחד יכול להתווכח ויכוח סוער, ולהעביר זאת שעה אחר כך או יום אחר כך, כמעט כאילו לא קרה דבר. אני לא יודע אם זה המצב ביניכם, אבל אולי אתם שונים גם בזה וגם זה מפחיד אותו. כך או כך, כמובן שאת פגועה. אני רק לא בטוח שהויתור שלו היה "בכזאת קלות". יתכן ואולי אפילו סביר שהתהליך שהוא עבר היה קשה מאד גם לו, אלא שהוא עבר את התהליך הזה קודם, ואולי בהדרגה. אם זה נכון, יש בכך הבנה שיש איזה שהוא חוסר התאמה ביניכם לא רק על הבסיס העקרוני, אלא גם בדרך ההתנהלות של קבלת החלטות. כך שלמרות הכאב, אולי זה הדבר הנכון - או, כפי שהוא הציע ואת סרבת, בשל הפגיעה שנפגעת - ללכת לטיפול שבו תלמדו איך לנהל אי הסכמות, מבלי לשבור את הכלים.

אני הייתי מוכנה ללכת לטיפול וסרבתי רק לאחר שהבנתי ממנו שעד שלא נלך לטיפול זוגי מבחינתו אנחנו לא מאורסים ולא מחוייבים אחד לשנייה. עברה בי צמרמורת באותו הרגע שאמר את הדברים הללו. הרי איך נלך לטיפול זוגי ביחד אם אנחנו לא מוגדרים כזוג??? הפרידה הסופית הייתה אמורה להגיע לאחר הטיפול הזוגי והרגיש לי שהוא הקדים אותה. זאת ועוד, לאחר מכן הוא אמר שהוא מאוד אהב אותי אך בעקבות כל הריבים הכל התהפך ושהוא רוצה להמשיך הלאה מבלי להסתכל אחורה ושכל שיחה איתי עושה לו לא טוב ושהוא אומר את הדברים האלה ברגשות מעורבים. לא כל כך יודעת איך להבין אותו!! מצד אחד כן רצה לנסות מצד שני רוצה מהר כל כך להמשיך הלאה..איך זה אפשרי? רציתי שוב לפנות אליו אבל באמת שאני מתוסכלת ולא יודעת אם זה הכרחי אם הוא בכלל לא התאמץ ונראה שרוצה לשכוח ממני.

אוריה יקרה,
כאשר את מכינה עצמך לפגיעה, אולי כי קשה להתמודד עם מציאות לא טובה אם וכאשר היא תגיע, את גם נוטה לראות את התמונה באופן יותר חד צדדי מכפי שהיא, כלומר, בעיקר את הצד השלילי - זה שממנו צריך להיזהר. את לא לבד, זה קורה להרבה אנשים (ראימ.א.ש. - מחשבות אוטומטיות שליליות, אצלי באתר - שני הקישורים שלמטה מימין). באופן מעשי, הוא נתן לך שני מסרים מנוגדים במקביל: האחד מרחיק, שאומר: כרגע אני לא רואה אותנו מאורסים, והשני מקרב, אני רוצה שנלך לטיפול זוגי. זהו מסר מורכב, עם שני צדדים. אין בו פרידה, יש בו אמירה ש'כרגע זה לא מספיק טוב, אני רוצה שנשפר את זה'. באמירה הזו אין החלטה, יש רצון לשינוי, גם אם הוא בא עם אמירה ש'ללא השינוי, יתכן שלא נישאר ביחד'. לו היית מאמינה באמת ובתמים שזו אמירה סופית ונחרצת, ושכל סיפור הטיפול הזוגי לא בא אלא כדי להקל עליך את הדרך החוצה, לא היית פונה אלי. אם פנית אלי, נראה לי שזה משום שאת מרגישה שאולי את נחרצת מדי, ורוצה חיזוק לצד החיובי, כלומר, לאמירה שיש בה תקווה. כפי שאמרתי, כשאת נפגעת, את רואה יותר צד אחד של התמונה ('הפסקנו להיות מוגדרים כזוג'). היית יכולה לראות זאת גם כ'הוא אמנם עם ספיקות באשר לעתיד המשותף, ורוצה להעביר אלי מסר שמשהו בקשר בינינו צריך להיות טוב יותר מכפי שהיה, אבל הוא לא מוותר על הגדרתנו כזוג, כי כי אם אנחנו הולכים לטיפול זוגי, הרי אנחנו זוג'. לא זו האמירה שבחרת לראות, משום שנפגעת, וכנראה שכך את מגיבה לפגיעה. ואולי עם הצד הזה שלך, של ראיית הדברים בשחור ולבן, דרך הפגיעות שלך, קשה לו. במקביל, אולי לך קשה לקבל את זה שהוא רואה אותך לא רק בלבן, אלא גם בגוונים של אפור. כולנו צבועים בגוונים של אפור, לפעמים בהירים יותר, לפעמים בהירים פחות, לעיתים עם כתמים נרחבים של לבן. כי כך הם אנשים נורמליים. אם את חוששת שהוא רואה את האפור שלך כשחור, את נכנסת למגננות מפני הגרוע מכל, לפעמים כשזה לא הכרחי.

היי אורן,ניסינו להיות ביחד שוב, דיברנו על מעבר למגורים משותפים בחודש הבא. אך פתאום המחשבות שבראשי לא עוזבות אותי לגביי העתיד שלאחר הנישואין. לפני מעבר למגורים משותפים היה חשוב לי מאוד שנדבר על כל הדברים, שנקבל אחד את השנייה שאדע שאנחנו מכילים אחד את השנייה. כמו שציינתי בהודעות קודמות השוני ביננו הוא שהוא מגיע מבית דתי (דתי לייט) ואני מגיעה מבית מסורתית(שומרת שבת מלפני שנה). עכשיו, חודש לאחר שאנחנו ביחד שוב אחרי הפרידה שהייתה, היה חשוב לי לוודא את זה שהוא יקבל בעתיד הרחוק בכל מצב גם אם פתאום אחליט שאני לא אשמור שבת וכמובן שלא יהיה סיכוי שהוא ירגיש שלא אשמור מאחר וסיכמנו שכל מה שנעשה יהיה תוך מתן כבוד האחד לשנייה(למרות שכרגע זה בכלל לא דבר שאני חושבת עליו, זה צץ רק כי אני מפחדת מבריחה נוספת מצידו מסוגיה כלשהי שתעלה בנושא הדת). דבר נוסף, יש את נושא המקווה שמאוד היה חשוב לו שאלך אליו לטבול אחת לחודש, ואני מודעת למהות הנושא ולחשיבותו,חשוב לי מאוד להשתדל לעשות את זה אבל הסתכלתי על הטווח הרחוק ולא הייתי בטוחה שהוא יקבל אותי באם אפסיק לטבול במקווה באחד מן הימים. כששאלתי אותו את זה הוא אמר שחד משמעית אם נתחתן ואפסיק באחד מן הימים לטבול במקווה אנחנו נתגרש. לא האמנתי ששוב אני נקלעת לאותו המצב שהייתי בו לפני חודש! אני מרגישה במשולש: אני הוא והדת!הוא דתי לייט- אני עדה לעובדות שבהרבה מצוות הוא מקל! כדי לנסות לפתוור ולקבל ייעוץ הלכנו לרב- וכמו שחשבתי רב ניסה לקרב אותי לדת ואמר במפורש שלא יתחתן איתי אם אני לא מבטיחה לו את זה. הרגשתי שהרב בכלל לא ניסה לעזור לנו אלא רק להחזיר אותי בתשובה.כשיצאנו משם בן זוגי רצה שנמשיך ונבדוק עם יועצים אחרים(רבנים, יועצי זוגיות חילוניים) ואני כבר שוב הרמתי ידיים מחולשה נפשית שקשה לי מאוד שאנחנו לא מסכימים וחייבים ייעוצים לאחר חצי שנה של זוגיות ובמיוחד לקראת חתונה.החלטנו ביחד שזה לא יכול להמשיך כי הדת מהווה פער מאוד גדול ביננו. מאוד קשה לי עם זה שאני מוכנה לקבל אותו ולקחת ריזיקה גם אם יתחזק יותר והוא לא מעניין אותו העיקר שאשמור את המצוות שהוא מגדיר שהוא שומר!!!!(הרי לא את כל המצוות הוא שומר)אשמח להתייעצות אם יש בכלל טעם להמשיך לבדוק את מערכת היחסים או להמשיך כל אחד בדרכו.

אוריה יקרה,
בפנייתך הראשונה כתבת לי "שבועיים אחרי האירוסין, שהתחלנו לחפש אולם התחילו המריבות ורובן על הדת והשקפות העולם השונות ביננו. כשראינו כשאלה לא סתם ריבים עצרנו את הארגונים לחתונה וסיכמנו שנפתור אותם תחילה ואז נמשיך."מתברר שהיום אתם עדיין באותו מקום. עוד לא פתרתם את ההבדלים בהשקפות העולם שלכם. הוא רוצה להיות בטוח שאורח החיים שלו ימשיך להתקיים, כמשפחה, גם לאחר הנישואים. יתכן שהוא אולי אפילו רוצה שאורח החיים המשפחתי יהיה לטעמו גם אם טעמו ישתנה בהמשך. כך או כך, הוא רוצה שאופי החיים המשפחתי יהיה לפי טעמו הדתי.הקושי מולך הוא שאת רוצה להיות בטוחה במסגרת הזוגית שלך, כאשר בתוכה יהיה לך החופש לשנות את הרגלייך האמוניים, אם טעמך שלך ישתנה עם הזמן, גם אם שלו יישארו כפי שהם. את זה עוד לא פתרתם, ויתכן שלא תוכלו לפתור. יותר מאשר הפער הדתי ביניכם, קיים הפער בכך שהוא רוצה אתמשפחתו, ובכלל זה בת הזוג שלו, הולכת על פי דרכו, ואת רוצה אתעצמךהולכת על פי דרכך, גם אם בן זוגך יהיה אחר, וינהג אחרת.לכן, ברור שחזרתם למצב שבו הייתם לפני חודש. העובדה שיש ביניכם משיכה והערכה הדדית ואפילו אהבה, לא אומרת בהכרח שאתם מתאימם לחיות ביחד. הצהרתם מחדש שאתם נמשכים זה לזה ומעריכים את זה את זה, שזה יפה, אבל אם הציפיות שלך היו שבגלל האהבה שלו כלפייך הפעם הוא יוותר על השקפת עולמו ועל הציפיות שלו מחיי המשפחה שלו, מה שהוא לא עשה קודם, אז כנראה שהן היו מוגזמות. כי את זה הרי עוד לא פתרתם, וזה כל הזמן היה ונשאר ביניכם. ואם הוא ציפה שבגלל האהבה שלך כלפיו, את תוותרי על העצמאות שלך במנהגי הדת, כנראה שגם הציפיות שלו היו מוגזמות. לשניכם, כנראה, יש משהו אחר שהוא חשוב מן האהבה, והמשהו הזה הוא אורח החיים שאתם מצפים לו בחיי המשפחה שלכם בהמשך חייכם.

אם כך אתה אומר שלהרפות מהזוגיות או שיש אפשרות להציל את הקשר בשנית?אם בכלל יש טעם...כן אני מאוד אוהבת אותו- אבל לא יכולה להתעלם מההיגיון ולחשוב על איזה עתיד יכול להיות אם בן הזוג שלי לעתיד אומר לי בפירוש שאם יקרה מצב שלא אלך בדרכו נתגרש.אם הוא היה ברמה דתית גבוהה יותר הייתי מבינה אבל מאוד קשה לי להבין את החדות שלו. אני מרגישה שיותר חשוב לו שתהיה לידו אישה שתקיים את אותו הערכים שהוא גדל עליהם מאשר שאני אהיה האישה הזאת שיחיה איתה לנצח!חשבתי עם עצמי רבות ואם הגישה שלו הייתה שונה באמת שהייתי עושה את המקסימום- הרי השאיפה שלי בזוגיות היא לגרום אושר לבן זוגי אך לא יכולה להתעלם מכך שאני גם רוצה להיות מאושרת.

אוריה יקרה,
לא אמרתי להרפות. אבל אמרתי: קחי בחשבון שזה מה שהוא, ושאלי את עצמך אם את יכולה להתאים את עצמך אליו. אם לא, אז לא משנה כמה את אוהבת אותו - אם את לא מוכנה לוותר בעניין הזה, אז אתם לא מתאימים. זה מה שניסיתי לומר קודם, בהרבה יותר מילים.(בסוגרייםף אני מוסיף, ואולי מדגיש: אם זה כך, ואת לא מוכנה לוותר, חשוב לי לומר שזה לא אומר שזה אשמתך, אלא זה אומר שאתם לא מתאימים...)