ריחוק פיזי לאחר לידה: מה עושים?

שלום,
אני בת 30 נשואה + 2. נשואה 4 שנים. בעלי כבר כמעט ולא נוגע בי כל פעם בגלל תירוץ אחר. הוא חסר סבלנות כלפיי. מאד דואג לי אבל ממש לא אוהב אותי. לא משנה מה אני עושה בשבילו. הרגשת הריחוק בינינו מאד מורגשת. מרגישה שהוא נגעל ממני ולא יודעת למה? לפני חודש ילדתי את הילד השני והוא עבר לישון בחדר השני בטענה שהמיטה לא נוחה לו. ברור לי שזה רק תירוץ. אני מאד אוהבת אותו אבל קשה לי שזה חד צדדי. אני מרגישה בודדה. מאד רוצה לנסות לטפל בבעיה ולא להתגרש חלילה. כל פעם שאני מציעה שנלך לטיפול זוגי הוא עושה מזה צחוק. איך מתמודדים?

שרונה יקרה,
קצת קשה לי לדעת מה הסיבות לריחוק הפיזי שלו ממך. האם יש לו מטענים רגשיים נגד הצד ה"אימהי" שלך? האם זה השינוי במבנה הגוף? האם זה משהו שקשור לתקשורת שביניכם? לעובדה שיש היום ילד ביניכם? או אולי בכלל ללחצים חיצוניים שהוא נתון בהם עכשיו ושאינם קשורים אליו? או לעובדה שהוא מרגיש שהוא מאכזב אותך שהיא זו שמלחיצה אותו (או שילוב של זה עם סיבה אחרת)? ואולי אתם רבים לא מעט עכשיו, וקשה לו להניח לכעס ולהיות אינטימי איתך בעת שכזו?כפי שאת רואה, האפשרויות רבות, ומה שלא תהיה הסיבה, ברור שאתם לא מדברים על זה מספיק. אולי כדי שלא לאכזב את הצד השני יותר מכפי שהוא מאוכזב, אולי בשל החשש להסגיר חולשות אישיות, ואולי מסיבות אחרות. את צודקת שיעוץ זוגי הוא הדרך הנכונה לטפל בזה, כדי להבין את כל אלה. לכאורה, כשהוא לא רוצה ללכת, אין מה לעשות עוד שלא עשית, אבל זה לא נכון. התחילי ללכת לבדך. קודם כל, כי יתכן שהוא יסכים להצטרף בהמשך, כי עצם העובדה שאת הולכת ליעוץ תהפוך אותו ליותר לגיטימי ביניכם. שנית, כי יש הרבה שתוכלי לעשות בעזרת ייעוץ מסודר ומפורט יותר. את כל השאלות ששאלתי בפיסקה הראשונה, צריך יהיה לברר עד כמה שאפשר, ואפשר, גם בלעדיו. ולחלקן אפשר יהיה למצוא פיתרון גם בהעדרו, ולשנות הרבה מאד, גם בהתנהגות שלו, גם ללא הגעה שלו ליעוץ.