ריחוק מיני בזוגיות: מה עושים?

הייאני ובעלי נשואים מזה כחצי שנה וביחד כבר שנתיים וחצי.מההתחלה היו לנו עליות ומורדות בזוגיות בגלל הפן הרגשי שהובילו גם לפן המיני.אני מאוד אוהבת את בעלי ואת החיים לצדו אך מאוד קשה לי עם החוסר יכולת שלו לפרגן להחמיא ובעיקר להראות ולהפגין אהבה פשוט אין לו את זה הוא אומר שהוא מנסה ורוצה להשתנות אך זה פשוט לא בא לו. אני יודעת שהוא יכול להשתנות ולא סתם אני גם יודעת שהוא יכול להביע רגשות רק שבשבילו זו עבודה והוא מעדיף כנראה שלא. היינו פעם אחת אצל מטפלת אבל הוא יצא משם בהרגשה שהיא לא שינתה לו כלום וזה מיותר.במהלך הזמן הוא רק הולך ומתקרר כלפי יותר הרגשות פחתו החיבוקים המגע הנשיקות הכל הולך ונעלם לאט לאט וכשאני מנסה לדבר איתו זה תמיד מגיע למצב של מריבה ותמיד נראה לו שאני ממש סובלת. יש לציין שגם הפן המיני הולך ודועך ביננו למרות שמההתחלה הוא לא היה אדם מיני כמוני אבל עכשיו זה הולך ומחמיר וזה נושא שאי אפשר לדבר איתו עליו בכלל הוא פשוט לא זורם הכל רגיל בלי תשוקה בלי משחקים ובלי דרים חדשים וזה מתסכל.גילינו לו בעיה של חוסר בטסטוסטרון ואפילו התחלנו טיפול בזריקות אבל גם זה לא עוזר.אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות אני כל כך אוהבת אותו ואני יודעת שגם הוא אותי אבל אין שום דרך שאני מצליחה להגיע איתו לפתרון ולפעמים אני חודשבת שאני פשוט דורשת יותר מידי.

את יקרה,
יש ביניכם פערים ביכולת שלכם להפגין חום אישי, ובהתאם לכך גם במיניות. סביר להניח שאם היחסים ביניכם היו אינטימיים יותר וקרובים יותר במישור האישי, היה לו קל יותר להתקרב אליך באינטימיות המינית, גם אם זה לא היה קורה כמו שהיית מצפה מגבר אחר. לפעמים זה יכול להיות יתרון, כי חלק גדול מהקונפליקטים בין זוגות קיים כי הגבר רוצה יותר מהאשה, ומרגיש מתוסכל. כך הדברים יכולים להיות יותר בשליטה שלך, ולו רק הייתם יכולים להתקרב יותר.יש מצב שהריחוק שלו נגרם כתוצאה מכך שהוא מרגיש מואשם. שהוא לא מספיק מיני. שהוא לא מספיק חם. שהוא לא מספיק מפרגן. שהוא לא מספיק רומנטי. כך שהתסכול שלך, כשהוא בא לידי ביטוי, סביר שהוא מרחיק אותו דווקא, ועושה פעולה הפוכה לזו שאת רוצה לעשות. לא מספיק לבטא תסכול, ולא מספיק להרגיש צודקת. צריך גם לנסות להתאים את הכלים למטרה, ובמקרה שלך זה קשה. בעיקר ככל שאת מתייאשת יותר.הלכתם לטיפול, אבל הלכתם ללא תקווה מראש. אחרת לא הייתם מפסיקים לאחר פגישה אחת. טיפול בנושאים כאלה הוא טיפול ממושך של חודשים לפחות. כי שניכם צריכים ללכת נגד נטיות ותגובות אוטומטיות שלכם, כדי להגיע למשהו ששניכם תרצו בסופו של דבר. וההליכה הזו דורשת ניסוי, טעייה, והפנמה של מה שעובד. זה לוקח זמן, וסיוע מקצועי בהחלט יכול לעזור. זה רק ייקח זמן.

הבעיה שאני מוכנה לטיפול ומבחינתו אין בזה צורך כי זה לא מחדש לו כלום.
אני מוכנה לעשות ולנסות את הכל כדי לעזור לו להצליח גם אם זה יצרוך ממני להגיע לטיפול לבד ולקבל שם כלים כדי לדעת איך להתמודד איתו.
מה היית ממליץ לי לעשות?

את יקרה,
זה לא מפליא כלל שהוא לא רוצה ללכת לטיפול, כי בטיפול, וגם בשיחות איתך, הוא צריך להתעמת עם מה שהוא חווה ככישלון אישי, כי לכאורה הוא לא מספיק גברי ולא מספיק מוצלח. עם זה הוא צריך להתמודד, וזה קשה. טיפול ראוי צריך לעסוק בשני עניינים במקביל - בכך שאת לא צריכה להתייאש בקלות ולהיות יותר אופטימית, כי זה אפשרי - אם תדעי טוב יותר למה לצפות ושיש בזה גם דברים טובים, ולדעת להסתפק בהם, ובקבלה העצמית שלו, ובחוסר הביטחון שלו, ובהבנה שאת מקבלת אותו כפי שהוא, כדי לאפשר לעצמו להתמסר יותר ולתת יותר מעצמו. את אוהבת אותו, ובהחלט כנראה שגם הוא אוהב אותך, אבל הוא צריך גם לראות שאת מעריכה אותו כדי לתת מעצמו יותר, ולא לרדת על עצמו ולאבד ביטחון כשהוא מרגיש ביקורת שלך.אם אתם נמצאים באזור המרכז, אשמח אם תצרו איתי קשר כדי לעבוד על הציר הזה. אם הוא לא רוצה, בהחלט אפשר להתחיל לעסוק בזה איתך לבד, כדי לעזור לך לעשות זאת נכון, וכדי שתוכלי לעזור לו. וסביר מאד שגם הוא ירצה להצטרף בהמשך, מה שאולי יחיש את היכולת שלו לקבל ביטחון.אם אתם לא גרים באזור המרכז (אני נמצא בתל-אביב), חפשי מטפל מתאים באזור שלכם, אבל דברי איתו קודם. ספרי לו את העניין ואת הגדרת הבעיה כפי שהגדרתי, וראי אם יש לך צד מקשיב בצד השני (יתכן שבהמשך המסקנות של המטפל/ת תהיינה אחרות, ואולי בצדק, אחרי הכל, אני מכיר אתכם רק דרך שתי הודעות קצרות...). ואם כן, ואת מתחברת לזה, התחילי בטיפול לבדך אם בן זוגך לא מעוניין להצטרף גם. אני לא יודע מה היו הציפיות שלו בטיפול החד פעמי שלכם, אבל יתכן שהוא לא התאכזב מכך שלא קיבלתם כלים מיידיים, אלא משום שהרגיש ביקורת על מה שהוא חושב שהוא המהות שלו שאינו יכול לשנות, בין אם זו נעשתה דרכך ובין אם דרך המטפלת.