ריחוק זוגי: מחיר השיקום וההתלבטות

אני אנסה לקצר על אף שהבעיה עמוקה מלהכיל פה. אנחנו נשואים שלוש שנים לאחר שנה וחצי של הכרות, אני אף פעם לא רציתי להתחתן כדת ודין (אלא להיות ידועה בציבור)להקים חיים משותפים תחת קורת גג אחת, נישואין בעיני זה דבר מיותר (אולי זה רק מיטיב בגירושין שנתמכים ע"י החוק) ונעשתה חתונה מתוך לחץ של בן זוגי כי הוא רצה אז באתי לקראתו ועם ההכנות ראיתי שהשד לא נורא כ"כ והלכתי על זה. במהלך יחסינו לפני הנישואין נקלטתי להריון לא מתוכנן ולאחר לבטים קדחתניים החלטתי להמשיך אותו וגם להמשיך ביחסים שאף פעם לא היו מאד מוצלחים בשל פערים מאד מהותיים בנינו (גיל, השקפת עולם, תחביבים וכו) אבל האהבה היתה קיימת. לפני שנתיים החלטנו להעתיק את מקום מגורינו ועברנו למקום בו גרה משפחתי ובו גדלתי. בן זוגי היה אמור לעבור לאחר חודשיים אך בזמן הזה דברים השתנו במקום עבודתו והוא היה מועמד לקבל קביעות והחלטנו ביחד שחבל לפספס הזדמנות זו ושנחזור חזרה בסוף השנה שהילדה תסיים את השנה בגן. כמובן שהמרחק עשה את שלו והיחסים שלא היו מבוססים מספיק נקרעו לגמריי. הפערים רק קיבלו ביטוי חזק יותר. ומאד פחדתי לגרום לטלטלה במעבר נוסף רק בשביל לגלות שאין לנו סיכוי ולשנות את חיינו בשלישית. הפחד גרם לי לא לרצות לעבור ואנחנו חיים במשך שנתיים בנפרד, התרגלתי למצב וממש קשה לי להכיל את בן זוגי. חשבנו על גירושים, חשבנו על טיפול (שהוא יבוא אחת לכמה זמן במשך השבוע למטרה זו, אבל בגלל המחיר היקר אנחנו דוחים זאת) הוא לא יעזוב את העבודה שם ואני לא רוצה נכון להיום לעבור מפה מהפחד שלא נצליח לשקם את היחסים ואיפשהוא גר היום לא אוכל ולא ארצה להמשיך לחיות בנפרד אלא רק איפה שאני גרה כיום, דבר שידרוש מעבר נוסף. אני ממש אובדת עצות

נועה יקרה,
אני שומע ממך בעיקר פחדים. כי, כן. יש ביניכם ריחוק שנכפה על ידי התנאים (אם כי הוא נכפה כי איפשרתם לתנאים לכפות עליכם, וחלק מהבחירות עשיתם תוך כדי תנועה), ומראש אלו לא היו יחסים אידיאליים. עכשיו, כל ניסיון לחבר אתכם מחדש ידרוש מאמץ נפשי, לצורך החיבור, ומחיר חברתי ואולי גם מקצועי, ובודאי כזה שגוזל זמן, ממך, ממנו ומהילדה. מי ישלם אותו יותר? מי מוכן לוותר יותר, עוד מראש, למען הסיכוי להגיע למה שהיה קודם? – כי נדמה לי שאת אפילו לא מצפה ליותר ממה שהיה קודם, וגם זה מפחיד אותך. התרגלת למה שעכשיו. מחיר הוא גם באבדן הזדמנויות והשגים שהשגתם, כל אחד בקצה שלו. הכסף הוא רק תרוץ טוב ביחס לכל המחירים האחרים, נועה, וביחס לכך שאת כבר רגשית במקום אחר. זה מפחיד, מצד אחד, ורגשי האשם שלך מפחידים מהצד האחר. וגם להם יש סיבה להיות שם, כי אולי בכל זאת תצליחו להסתדר, והבת שלך תרוויח אבא במשרה מלאה. אני יודע שאת לא נותנת לזה הרבה תקווה, אבל העובדה שאת מתלבטת אומרת שאת חושבת על זה, ושרגשי האשם שלך פועלים. זה בסדר לתת להם מקום. זה נכון. אבל גם לא לתת להם לבד להוביל אותך. קחי אותם בחשבון כשאת מחליטה, אבל חשוב יותר שתשקלי את השיקולים הרגשיים שלך. האם תוכלי להתחבר אליו רגשית? האם יש לזה סיכוי? – כל היתר, כולל הנכונות לשלם מחירים, יסתדרו אם תסתדרו ביחד, ו"אבא במשרה מלאה" ממילא לא יסתדר אם לא תסתדרו ביחד. התחברי למקום הרגשי שלך, בדקי אם יש שם מקום עבורו אם דברים מסויימים ישתנו או אם תתרגלו זה לזה מחדש, ולכי לפי זה.