ריבים ושלטון: מה עושים?

שלום
וברכה,האמת שאני לא ממש יודעת מאיפה להתחיל.אני די נסערת.אני נשואה 5 שנים לבעל מקסים+ 2 ילדים.יש לנו לפעמים ריבים שיוצאים מכלל שליטה. בעיקר ביגללי. אני נכנסת לתוך הבעיה ומתחפרת בה ולא מצליחה לצאת מהר מהעצבים.השנתים הראשונות לנישואנו היו קשות מאוד עם טיפול זוגי ובהמשך עלינו על הדרך. מדי פעם יש משברים קשים או קלים אבל אח"כ הכל מסתדר.היום היה לי ויכוח איתו שהתפתח לריב.על זה שהוא לא מספיק נותן לי תמיכה נפשית(אני עובדת מאוד קשהאבל בהחלט הוא מאוד עוזר ודואג לי)והוא נרדם לי באמצע הדיבוריםבסוף הוא אמר לי שבכלל לא יודע למה חי איתי ושהוא שוכב איתי מתוך צורך גופני ולא מתוך אהבה.הייתי בהלם ובאותו רגע העפתי אותו מהבית.אני יודעת שזה לא מכובד ואפילו מאוד משפיל!!!!!אין לי ספק שזו היתה טעות. אבל גם הוא העליב נורא אותו ומטריד אותי שככה דיבר אלי.מה עלי לעשות...? אין לי מושג...אשמח להכוונה.

עפרה יקרה,
את אומרת שריבים יוצאים משליטה בעיקר בגללך, את אומרת שאין ספק שזו היתה טעות להעיף אותו מהבית, אבל את גם לא יודעת מה לעשות. למה? כי קשה לך להודות שטעית? כאן, בפורום, בפני, היית מוכנה להודות שטעית. האם קשה לך יותר לעשות את זה מולו? האם כאשר את קשוחה איתו הוא "לומד"? ואם לא, אז אולי הדרך שבה את נוקטת לא מתאימה. אולי כי את מרחיקה אותו במקום לקרב אותו, ומכעיסה אותו במקום להפעיל אותו ממקום טוב, שבו יהיה לו נעים להיות איתך ולעשות דברים למענך ולחשוב עליך כי זה נעים לו, לא כי זה נעים לך? זה משהו שאת צריכה ללמוד לעשות אחרת, ואת מתקשה בו מאד. אולי כי כשאת נפגעת, את נפגעת תמיד עד הסוף, ולא "קצת". זה מעייף לחיות כך. זה אכן מתיש מאד להילחם כל הזמן כדי שלא להיפגע, כי כל פגיעה היא פגיעה עמוקה כל כך. זה תהליך שאת צריכה ללמוד לעבור, עפרה, כדי להיות מסוגלת בהמשך להפעיל את בן זוגך ממקום טוב ולא מתוך כעס.ומעבר לכך, אני קצת מתקשה להבין את ה"העפתי אותו מהבית". זה הבית שלו, לא? האם יש לך זכות כלשהי "להעיף" אותו מביתו?. זה הבית שלכם, לא שלך. אני חושב שהגזמת בגדול גם בתור אשה שנעלבה.