ריבים בין הורים: מהי הסיבה?

אנחנו נשואים בזוגיות לא רעה עם עליות וירידות, יש לנו ויכוחים מדי פעם אבל לאחרונה הויכוחים שלנו סביב הילדים. יש לנו שלושה ילדים 7, 3 ושנה.אני דוגלת בשיטה של פירגון ויצירת שרשרת של מעשים טובים, וגם אם ילד מעד אני עומדת על עקרונותי אך מיד מחזירה אותו לשרשרת המעשים טובים.אני מרגישה שאני מצליחה בחינוך עם הילדים יש לי סמכות והם פורחים לידי.אך מה קורה שהבעל בסביבה? הוא מיד מתחיל לרטון על כל דבר הוא לא עומד על שלו אבל כן מרשה לעצמו לפגוע בהם ועוד....אני יודעת שלמען החינוך שלהם עלי לשתוק לידו ולגבות אותו וזה מה שעשיתי תקופה, כשהילדים הלכו לישון שוחחתי איתו על הטעויות בחינוך וגם ראינו סרט בנושא. לא היה שיפור בהתנהגות שלו.אבל אני מתפוצצת מאוד ולאחרונה אני ממש מעירה לו לפני הילדים אינני יכולה לראות את הטעויות שהוא עושה ואת מה שהוא הורס לי אחרי שבניתי כל היום עם הילדים.אנא יעץ לי מה לעשות כי מאוד חשוב לי התא המשפחתי והחינוך של הילדים.תודה מראש על כל תשובה.

מיכל יקרה,
בואי ונבהיר קודם כל שאתם לא רבים בגלל הילדים. אתם רבים בגלל שאתם לא מגיעים להסכמות ביניכם. אני מדגיש את המובן מאליו רק כי לפעמים ראיתי הורים שנוטרים טינה לילדים שלהם, על שהם קלקלו להם את הזוגיות הנפלאה שהיתה להם קודם.בהחלט יכול להיות שהוא חסר סבלנות, רוצה לראות דברים בדרכו, ומנצל את הסמכות ההורית שיש לו כדי להשיג זאת בדרכים אגרסיביות, ובאופן מיידי. אבל איכשהו אני מקבל את הרושם שאת מה שאת למדת לעשות עם הילדים, כלומר, לפרגן וליצור שרשרת של מעשים טובים, את לא מצליחה לעשות עם בן זוגך. וזה בדיוק מה שאת צריכה לעשות גם איתו. ואני חושב שאת כבר אמורה לדעת מה זה אומר: את לא צריכה לשוחח איתו על הטעויות שלו, אלא לחזק את המעשים החיוביים, ולא באופן מתנשא, אלא לתגמל אותו בחיוך, בחיבוק ובאהבה.אני יודע שהרבה יותר קשה לעשות את זה עם בן זוג מאשר עם ילד, ולכן את צריכה להיות יותר מתוחכמת, אבל כדי ללמד משתמשים בשיטות שמלמדות, ולא בשיטות שגורמות להתנגדות. אם קשה לך להתמודד עם זה לבד, נסי יעוץ זוגי. ונדמה לי שיהיה לו קל יותר להגיע ליעוץ אצל פסיכולוג של ילדים, ולהיות מוכן להקשיב ולהפנים, רק כאשר הוא ירגיש פחות מאויים ביחסים איתך.

ד"ר חסון,בראשית ארצה להודות לך על הזמן והמחשבה שהשקעת בכתיבת תשובתך.ברצוני להבין האם עלי להתנהג לבעלי כילד רביעי?האם בתור זוג בוגרים שקיבלנו עלינו לגדל ילדים ולחנך אותם בדרך הטובה ביותר, איננו צריכים לעשות את זה במשותף?האם לא די המאמץ שאני עושה מידי יום עם ילדי, שלא בא ליבאופן טיבעי אלא במאמץ רב?האם האחריות על בריאותם חינוכם וכו' היא עליו בדיוק כמו עלי?האם בין מבוגרים השפה היא שונה ונראה לי מה שאתה מצפה שאני אעשה עם בעלי אתה לא השכלת לעשות איתי ואני מצתת אותך "אבל איכשהו אני מקבל את הרושם שאת מה שאת למדת לעשות עם הילדים, כלומר, לפרגן וליצור שרשרת של מעשים טובים, את לא מצליחה לעשות עם בן זוגך"הקטנתאת המאמצים הכבירים שלי עם הילדים והדגשת אתהכישלוןשלי במערכת היחסים. וזאת היה רק כדי להסביר לי היכן אני טועה, אינני מקבלת זאת כביקורת אלא מראה לך שההתייחסות בין בוגרים היא שונה.לסיכום אבקש שתחדד את תשובתך ותאיר את עיני.תודה סמדר

מיכל יקרה,
לא המעטתי בערך המאמצים שאת עושה עם הילדים שלך. להפך, אני חושב שאת עושה את הדבר הנכון, ואני מאד מעריך את זה. רבים האנשים שלא רואים את מה שאת רואה. אלא שניסיתי להגיד לך שהשיטה שלך, של פירגון ויצירת שרשרת של מעשים טובים, עובדת באופן יעיל לא פחות גם ביחסים בין מבוגרים.בני אדם הם בני אדם, ומבוגרים, בדיוק כמו ילדים, לומדים טוב יותר ומתנגדים פחות כאשר הם מקבלים משוב חיובי, ולומדים לאט יותר ומתנגדים יותר כאשר מבקרים את מעשיהם. קשה לך לראות את זה, כי את מצפה ממבוגר, ובעיקר מבן זוג, שיבין אותך גם מבלי שתלמדי אותו. שיראה את האמת בהשראה מלמעלה, או לפחות כאשר תראי לו אותה. אלא שהעובדה הפשוטה, שבגללה פנית אלי, היא שאת רואה שזה לא כל כך עובד. סימן שהגיע הזמן לשנות משהו בגישה שלך.אני חושב שאת בעיקר מתרעמת על כך שאני מטיל את הכדור למגרש שלך [והנה, באופן טבעי ונורמלי, את מביעה התנגדות כלפי מה שנראה לך כביקורת שלי עליך]. היה לך נוח מאד לו הייתי אומר לך שהוא אשם, ושהוא צריך להשתנות. אלא שאת יכולה להבין לבד, אני מקווה, שאם אגיד לך את זה, אולי תרגישי טוב יותר, אבל שום דבר לא ישתנה. לכן, שימי לב שאמנם הטלתי את הכדור למגרש שלך, אבל לא הטלתי עליך את האשמה. אני אומר שיש משהו שאת רוצה ללמד אותו (כלומר, שיש משהו באופן ההתייחסות שלו שאת חושבת שיש לשנות, ומבלי להכנס לפרטים, את כנראה צודקת [הנה, משוב חיובי שלי שאמור לעודד אותך...]), אלא שהעובדה היא שבדרך שאת ניסית ללמד אותו עד היום, זה לא עבד. לצדק עצמו אין משמעות כל עוד אינו בא לידי ביטוי. מה שניסיתי לעשות בתשובתי הקודמת אליך זה להנחות אותך לשנות משהו בהתייחסות שלך אליו, כדי ליצור בו את הנכונות להשתנות.עכשיו את צריכה לשבת ולעשות קצת שעורי בית, לחשוב, קודם כל, איך את מתגברת על הנטיה הטבעית שלך לבקר אותו, ואחר-כך, איך את מפעילה את מנגנון המשוב החיובי כלפיו. ואשמח מאד אם תחזרי הנה בעוד שלושה שבועות, ותספרי לי אם ואיך זה עבד.