קונפליקטים לאחר לידת ילד ראשון

בוקר טוב!אז קצת רקע...אני בת 25, בן זוגי בן 31.אנחנו ביחד כ7 שנים, נשואים כ5 שנים. יש לנו 2 ילדים קטנים, בת 3, ובן שנה.מאז הלידה של הבת, (לפני 3 שנים) הכל השתנה.התקשורת ביננו נעלמה, חיי המין הדרדרו, ואני הפכתי לעצבנית יותר, ומרגישה שבמקום לדבר, אני כל הזמן "מעירה". וזה מאד עצוב לי.היינו כל כך מאושרים, אני לא יודעת מה קרה לנו....ואז נכנסתי להריון שוב, לא מתוכנן (קצת טיפשי אני יודעת..), ילדתי, והמצב גרוע עוד יותר.מאז הלידה (שנה) קיימנו יחסי מין 3 פעמים. וזה דבר שמאד מאד חסר לי. ואני לא מדברת רק על סקס, כל סוג של מגע ויחס.כאילו אנחנו 2 זרים. אני לא מכירה אותו, וגם לא את עצמי. אני שומרת הכל בבטן, ולא מבינה למה הוא כבר לא "נמשך" עליי.התחלנו ללכת לייעוץ לפני כחודש, ואני לא מרגישה שיפור ניכר במצב. אני בוכה שם הרבה, ועדיין מרגישה שאני לא מצליחה להגיד כל מה שרציתי.אז השאלה שלי...מה קורה לנו??? לאן נעלם כל מה שהיה לנו?מצב כזה מוכר לך? (בעיות בזוגיות אחרי לידה)מה הסיכויים שנצליח שוב להסתדר?ומה אני אמורה לעשות ביחס לסקס? (אני מרגישה שאני רוצה והוא לא...)תודה מראש..

קצת עצובה יקרה,
הילד הראשון גורם לא פעם לקונפליקטים מהותיים בין בני הזוג. קודם כל משום שיש עוד יצור שצריך לקחת אחריות עליו, בגלל שהלחצים גדלו (זמן, כלכלה, מחויבויות משפחתיות אחרות), בגלל שהאשה נראית לפעמים קצת אחרת, ומשום שאז לפעמים נופלת התובנה שהקשר הזוגי הוא קשר מחייב, ושלא קל לעזוב אותו בכל רגע נתון, בשל האחריות הזו, כלפי הילדים וכלפי כהמשתמע מבחינה חברתית.את אומרת שאת שומרת את הכל בבטן, אבל אני בטוח שזה יוצא. לבטן שלנו יש דרכים משלה להוציא את הכל דרך הפנים, הידיים, המילים שאנחנו אומרים, החום והקירבה. ועכשיו התחלת להוציא את זה ביעוץ זוגי, וזה, בתנאים האלה, הדבר הנכון. חודש של תהליך לא תמיד מספיק כדי להרגיש שינוי. זה תלוי גם באופי הטיפול הזוגי שלכם, ובגישה של המטפל. אני חושב שזו שאלה שצריך להפנות אליו (או אליה). אם את רוצה לקבל תשובות לשאלות שאת לא רוצה לשאול כאשר אתם ביחד, נסי לבקש פגישה בנפרד, או לפחות כמה דקות לחוד. יש מטפלים שמוכנים להסדר כזה, ויש שלא.