רומנטיקה, מיניות ויחסים: ניתוח מכתב

קצת ארוך...בעלי אוהב אותי כל כך, דואג שלא יחסר לי כלום, שלא יציק לי משהו, שהבית יהיה מסודר ומאורגן עד כמה שהוא רק יכול ותוך רבע שעה מתקתק הכל בזמן שאני לא מספיקה אפילו למצמץ.מגרש מעלי זבוב או יתוש למשך כל הלילה, העיקר שאצליח לישון היטב, דואג שלא יחסר כלום בבית ושבעבודה- לא אשכח לשתות מספיק ולאכול בזמן.אין כמותו אוהב, דואג ומסור.לפיכך, אני מצליחה להבין למה כשאני מספרת לו שאני עצובה ושחסר לי משהו- הוא מתאכזב. מעצמו- על שאני לא שמחה, וממני- כי לא משנה מה הוא עושה וכמה מתאמץ- חסר לי משהו. לכאורה "לא מספיק לי".חסר לי להיות האישה שלו, האהובה שלו.ברור לי לחלוטין שכל ההתנהגות שלו, הדאגה והמסירות נובעות מאהבה טהורה. אני יודעת שיש אהבה גדולה. אני רק מתכוונת לאספקט אחר של האהבה- תשוקה.אין לאהבה הזו ביטוי במישורים אינטימיים.אני לא מדברת אפילו על יחסים (אסתפק אפילו בלעדיהם אם יש צורך) אלא על מבט, מילה, התייחסות לאיך שאני נראית או גורמת לו להרגיש.שלא יהיו טעויות- אני לא חיה באשליית סרט רומנטי ולא מצפה שנשב לנו שלובי ידיים על הספה בסלון בזמן שהוא לוחש באוזניי מילות חיבה.אנחנו הורים לשניים, ברוך ה'! אני יודעת את ערכה של השעה ואפילו של הדקה.ויותר מזה- גם כשאנחנו כבר "מורידים הילוך" בסופו של יום, אחרי שהילדים ישנים, ומתיישבים לשתות כוס תה או לראות סרט ביחד- זה לא מבוטל בעיני כלל! אני כן רואה בזה זמן זוגי, אך שוב- לא זו הכוונה שלי בחסר שאותו אני מרגישה.דאגה ומסירות- יש.זמן זוגי- יש.החסר הוא בחיזור, בהרגשה שאני שלו והוא מאושר על כך. מספיקה לי מילה אחת שתאיר לי את כל היום ותגרום לי אושר ותיתן לי מוטיבציה, כוח וסומק בלחיים.אנחנו ביחד כבר כ 5 שנים, מתוכן- נשואים 3.5 שנים, ואני יודעת שזו לא תופעה חדשה.בתחילת הקשר שלנו חשבתי שזו ביישנות טבעית(שגררה, אגב, "ביישנות" הדדית מצידי. קשה לחזר אחרי מישהו ששותק או רק מחייך כתגובה). אח"כ חשבתי שאולי אני לא מושכת אותו, ועלו לי מחשבות נוראיות לראש של "אם כך, אז מה הוא עושה איתי, ומדוע בחר בי?!".כבר שאלתי בעדינות, דיברתי בתקיפות, כתבתי במלוא הפירוט, בכיתי, ושוב בכיתי.אין דרך שלא ניסיתי להסביר את עצמי. לרוב התשובה היא- טוב, מבטיח שאשתדל, מבטיח שזה ישתנה, אך ללא שינוי. בפעם האחרונה שהנושא עלה וניסיתי להסביר את החסר- הוא התעצב מאוד ואף מעט כעס משום שהוא באמת נותן את כל כולו במסירות ובאהבה, ולא מבין איך אני לא רואה שהוא אוהב... כל זה מעיד שאולי הוא לא מבין, או שאולי אני מגזימה ודורשתמשהו לא מציאותי.אני חוששת מאוד שדווקא באהבה הגדולה הזו אני אכנס עמוק יותר ויותר לדיכאון הזה שמציף אותי מידי פעם.אשמח לעזרתך וייעוצך בהקדם.

מישהי יקרה,
המכתב שלך קצת מבלבל. לכאורה, נראה כאילו הוא מאד רומנטי ודואג, ועושה הכל עבורך אפילו לפני שאת מספיקה לחשוב על כך. ומצד שני, את כותבת שהוא לא מחזר, וללא תשוקה אינטימית ומינית - וגם זה לא לגמרי ברור על פי מכתבך, זה מה שאני מבין ממנו. יש מי שרואה את החלק הראשון כמאד רומנטי. האם זה באמת כי הוא לא מנסה לגעת בך, או להיות מיני איתך ולהראותך לך שהוא נמשך אליך, או כי את לא רואה בדרכים שלו משיכה ורומנטיקה, ואת היא זו שלא נמשכת אליו? - לא לגמרי ברור לי. אני מניח שאת כותבת על כך שהוא לא מספיק מיני איתך, ושאת לא רואה תשוקה אצלו, אלא בעיקר דאגה רבה לך ולצרכים שלך.יתכן מאד שכדאי שתלכו לייעוץ מיני, כדי להבהיר את הדברים, וכדי לכוון אתכם. ייתכן מאד שאתם צריכים מישהו שיסביר אתכם טוב יותר זה לזה בנושא שאולי אתם קצת נבוכים מלפתוח אותו באופן גלוי, או לא יודעים לעשות זאת כדי לומר מה אתם רוצים ומה קשה לכם, וכדי לקבל ביטחון להעז לעשות דברים שאולי אתם לא בטוחים איך הם יתקבלו בצד השני.